בהיעדר כל אטרקציה אחרת מרשימה ומפמפמת ("תראו איך שהוא מפמפם את עצמו, נדאל", אמרו לאורך השבועות האחרונים שלמה צורף ועודד יעקב בשידורי ווימבלדון ומכאן המונח מעורר החושים) – לא נותר אלא להמשיך ולהתמקד באירועי נבחרת ישראל שפותחת היום את אימוניה לקראת טורניר ההזדמנות האחרונה.
ואת זה אין דרך טובה יותר לעשות מאשר באמצעות המוסיקה. דרך טובה מכל הבחינות: גם נהנים, גם נזכרים בקליפים מפעם וגם מתפמפמים לנו להנאתנו, משל היינו רפאל נדאל לפחות. השירות מוגש הפעם בסיועו ובחסותו של סר ש. הרמלין, שהצטרף למאבק למען עתיד טוב יותר במדינה, שבה תהיה הטמפרטורה הממוצעת גבוהה יותר ב-3.3 מעלות בעוד עשור בדיוק. כך דווח בעיתון "מקור ראשון", הנהנה מארשת מכובדת למדי, יש לומר.
וכיצד נתקוף את עניין השחקנים שלא התחשק להם להיות בנבחרת, ואת עמדתו של מאמננו הלאומי בעניין?
הנה מספר כיוונים:
נפתח, די ברור, עם הליגה האנושית ו-Don't you want me baby, שהוא, לא נכחיש זאת, שירו של צביקה שרף.
למאמננו הלאומי, הממנכ"ל גם את מכבי ת"א ומנהל בו זמנית מחנה קיץ לילדים, יש שיר נוסף, ידוע מאוד, שאין פלא שנבחר בידי סר ש. הרמלין לככב כאן (רמז: יען כי קשיש הוא). אצטרף אליו בשמחה בבחירה מופלאה זו.
I want you to want me. מי שר? Cheap trick. לא מכירים? לא נורא, שיר של זקנים.
עוד שיר שמשותף לצד ההוא של הנבחרת, הצד שרוצה להיניק, שייך לאחים בלוז עם ה-I need you, you, you.
מהצד השני, זה שרק רוצה לנוח ולא לעשות כלום בחום הזה, מופיעים בגאון רב ובצורה הכי מפורשת להק שחפים עם I Ran. יעלו ויבואו גם פול מקארתני עם כנפיים שלו ו-Band on the run.
ולמקרה שהתבלבלתם, זה לא פול מקארתני בצילום, כן?
וגם מייק והמכונאים עם Silent running
או Man in motion של ג'ון פאאר.
ולא נשכח שמדובר, בעצם, בסוג של מחלה מדבקת (הרצון הזה לעזוב את הנבחרת למען הרבה סיבות טובות אחרות), כמו שמסבירים לכם Level 42 בשיר Running in the family.
ואין ולא היה כמו סופט-סל עם Tainted love, שם נאמר בצורה הכי מפורשת ככה:
Sometimes I feel I've got to
Run away
I've go to
Get away
Once I ran to you
Now I'll run from you
This Tainted love you've given
I give all a boy could give you
ויש בטח עוד, אבל זה כבר לא שיר אחד ביום אלא שמונה. והלו – יש היום גם רוז'ה-שלנו נגד נדאל. אז עם כל הכבוד, כן? שיתאמנו וישתקו ויתנו לראות טניס בשקט.
