הדבר הראשון שעשיתי כששמעתי על החתימה של ג'יימי ארנולד בהפועל ירושלים, אחרי שסיימתי להיות מופתע, זה לחשוב אם הוא יוציא כדור ליהוא אורלנד לקליעה חופשית לשלוש. כן, קצת מוזר, אולי רץ מהר מדי קדימה, אבל זו היתה המחשבה.

לא עניין אותי מה יגידו במכבי ת"א, לא מה יעשו עכשיו אנשי דינמו מוסקבה האזורית, ולא מה הבעיות האישיות של ארנולד, שגרמו לו לוותר על החוזה ברוסיה ולשחק תמורת פחות כסף בירושלים.

רק אם הוא ימסור לאורלנד לעיתים קרובות, לעיתים רחוקות או כמעט בכלל לא.

כל אחת מהתהיות האחרות חשובה בפני עצמה, אבל כולן כבר פחות קריטיות. בהנחה שהמעבר יושלם באופן תקין מבחינה אדמיניסטרטיבית באמצעות פיב"א, חשוב יותר מה הולך לקרות כאן הלאה, מאשר מה שכבר קרה או מה יעשו ההם מרוסיה, שחדלו לעניין אותנו ברגע זה ממש.

יש לנו פה עסק עם שחקן שגורר אליו שמירה כפולה, כי אחרת קשה להתמודד איתו. לצידו יש לנו מישהו עם ידית בינלאומית, בטח כשהוא חופשי. האם ארנולד החופר יעדיף לכדרר ולכדרר כדי להגיע לזריקה ההיא מהפינה ביד אחת תוך כדי סיבוב כמו שהוא אוהב, או שיפתח מצבי קליעה לאורלנד לזריקות חופשיות ונוחות?

אם זה תלוי בארנולד ורק בו ברור לחלוטין לאן הכדור הולך. הנה רעיון קטנטן וחביב ואולי גם נאה כרפאל: אולי כדאי לירושלים לפצות את ארנולד בדרך מיוחדת, אפילו בקטנטנה, על הכסף שהוא איבד ברוסיה כדי לבוש אדום-לבן ולהגיע למלחה בשנתיים הקרובות. נגיד, כל אסיסט שלו לאורלנד יהיה שווה 200 דולר. מה יש? לא רעיון נחמד? ורק מה שנרשם בטופס הסטטיטיסטיקה, לא מה שנדמה לארנולד כמו אסיסט. אחר כך, בשקט, גם סוגרים דיל עונתי עם הססטיסטיקאי של הקבוצה. קח 50 דולר למשחק ותרשום לארנולד תמיד אסיסט אחד פחות ממה שיש לו. אבל זה בשקט, אף אחד לא צריך לדעת, כן?

ההיסטוריה, אני בטוח בזה, מלאה בדוגמאות של שחקנים, שהיו להם בונוסים כספיים על נתונים סטטיסטיים אישיים, בעיקר בקבוצות הקטנות. חלק מהמקרים אני מכיר, על חלק ודאי לא שמעתי, אבל אלה סיפורים קיימים ואמיתיים. לפעמים הבסיס לרעיון הוא לגרום לשחקן להתאמץ ולהפיק מעצמו דברים שהוא טוב בהם בלאו הכי. נגיד, אם ישנו שחקן פנים בעל ניתור נהדר ועיתוי מצוין, המטרה של בונוס כספי כזה תהיה לגרום לו להוריד עוד ריבאונדים מעבר למכסה הרגילה, שבאה לו בקלות בלי להתאמץ. שיעבוד יותר קשה לנצל את הנתונים הטבעיים שלו.

אצל ארנולד המסירה החוצה היא לא עניין טבעי. בסופו של דבר, הרעיון הוא לגרום לתרומה קבוצתית גדולה יותר, ואין כמו אסיסט של ארנולד לאורלנד (פשששש, רק עכשיו אני שם לבד שהאותיות ממש זהות), כדי לעשות כמה פעולות בו-זמנית: להקל ולסייע בהתאקלמות של אורלנד בירושלים; להפוך את ג'יימי לפחות צפוי כשהוא מתחיל בתנועות השקופות והבלתי נגמרות שלו; להפוך את ההתקפה כולה של הפועל ירושלים למגוונת ויעילה יותר.

ואולי-אולי, וזו כבר תקווה שלי ככותב שכבר בנה כמה מותגים וכינויים וצמדים, יהיה לנו אפילו צמד חדש: אורלנד-ארנולד. סוג של לה לה לנד שרואה את הנולד, או משהו כזה. זהו.

ובכל הקשור למעבר עצמו, זו הפעם הראשונה שירושלים מצליחה לשים יד על שחקן חשוב של מכבי ת"א בזמן אמת כשהוא בשיאו. די במקרה, די בפוקס אמנם, אבל זה סוג של היסטוריה קטנה. עד היום, ועד כמה שזכרוני סוחב אותי לאחור, היו שם המקרים של מוטי דניאל שמכבי ת"א ויתרה עליו בידיעה שהוא עשוי לחבור לאויב (וזה בטח לא דומה למקרה המפתיע של ארנולד), או המקרים של קונסטנטין פופה (אותו דבר כמו דניאל, פחות יותר – הסתיים חוזה ומכבי החליטה ללכת הלאה) ושל דורון שפר אחרי אחת מאותן פרישות שלו.

כאן מדובר בסיפור אחר. מתאזרח בשיא אונו. ועוד האיש שחתום על סל האליפות האחרונה של מכבי ת"א נגד הקבוצה שבה הוא עומד לשחק. עוד הוכחה לכל מי שכבר סגר סופית ורשמית את העונה הקרובה של הפועל ירושלים לפני שהיא החלה, שעד שאתה לא ממש הפועל רמת גן, קבוצות לא מתפרקות. הן רק בונות את עצמן מחדש.