כשדיאן בודירוגה מספר שהחלום שלו התגשם, אני חושב שהגיע הזמן לשתוק ולהקשיב. אליל רב מעללים זה מוציא החוצה כמה מחשבות פנימיות ומי אנחנו, בני תמותה רגילים, שלא נקדיש לו כמה פסקאות.

בודירוגה הקים מחנה כדורסל לקיץ, שישתתפו בו 300 ילדים במקום בו מתגוררת משפחתו, טרבינייה בבוסניה-הרצגובינה. זה לא רק שהוא יקפוץ להתארח, לזרוק קצת לסל או לשאת הרצאה כלשהי, כמו שנהוג בכל מחנות הקיץ למיניהם. הוא פשוט יהיה שם לאורך רוב יולי, קרוב וניגש וזמין לכל השאלות וכל הבעיות ומרבית הפניות של הילדים. איזה כיף. "הרבה מאוד שנים חלמתי על הדבר הזה", אמר האליל בן ה-33 שהקיף בעצמו בילדים, ולמיטב ידיעתי טרם בישל לעצמו על אש קטנה אחד משלו.

איגור ראקוצ'ביץ', ז'ליקו רבראצ'ה וסווטיסלאב פשיץ' יראו נוכחות במחנה, ו-3,000 איש הגיעו לטקס הפתיחה שלו, ביניהם דראז'ן דליפאגיץ' חסר התקדים ודראגן טרלאץ', שנעלם טוטאלית מאז שיחק בצסק"א מוסקבה בפיינל פור בת"א. בודירוגה התייצב לאירוע כשהוא לבוש כמו לחתונה ועוטה
על פניו חיוך שלא מבייש את הימים בהם הניף גביעי אירופה או זכה לתואר שחקן השנה. בשנה הבאה, אגב, הוא חוזר ליורוליג עם רומא.

שמונה מגרשי כדורסל נבנו במיוחד לאירוע ו-16 מאמנים ינחו את הילדים כדי לסייע לחלקם, אולי אפילו רק לשניים-שלושה מהם, להפוך למיליונרים בבוא הזמן. טרבינייה ידועה כאזור כדורסל חשוב ביוגוסלביה, ממנו צמחו ובאו כוכבים שבשמיים כמו בודירוגה (אולה), דליפאגיץ' (אולה), זוראן סאביץ' (אולה), ראטקו ראדובנוביץ' (אולה) ופרדראג דנילוביץ' (אולה-אולה-אולה).

אז מה עשיתי כאן? בסך הכל לקחתי איזו ידיעה מאתר שאינו תחרותי לנו (ולו רק מהסיבה הפשוטה שלכדורסלע פשוט אין מתחרים) וצבעתי אותה קצת באבק אלילים אירופי, כדי לשפוך קצת על ראשנו ולהתהדר בו.

היידה, בודירוגה. מלך אתה, חבר. וכל הכבוד לך על שידעת להגשים חלום.