בפתחו של עוד שבוע חם אני מבין, שאין הרבה ענייני כדורסל שראויים לקחת אותם, ללוש כמו בצק ולהעלות סברות, הערכות, נימוקים והשערות למיניהם.

לואיס סקולה הולך ליוסטון? נו, שילך. הוא כבר בן 27, זה זמן טוב.

מרקוס הייסליפ עובר מפילזן למלאגה? נו, היה צורך בשינוי אווירה שם, אחרי שחטפו 4-0 מפנרבחצ'ה-אולקר בגמר הפלייאוף הטורקי. אם בלאט לא השאיר אותו, כנראה שהוא יודע למה.

נבן ספאחיה מועמד לטאו ויטוריה? נו, לא נראה לי שזה כל כך רציני. בעצם, אולי כן. מי יודע.

רוברטו דואניאס פרש? היה צריך לפרוש מזמן, הוא בקושי זז, המסכן. ונאצ'ו אזופרה גם? לא יאומן, הוא עוד שיחק עם אסטודיאנטס בסדרת ההצלבה נגד מכבי ת"א של מיצ'ל, ג'מצ'י וליפין ב-1992. מדהים איך הוא סחב עד עכשיו.

מריו אוסטין, על פי העיתון של המדינה, אולי יישאר בכל זאת כאן. ואללה? נשמח לראות את 'ביג תחת' בירושלים גם בעונה הבאה.

אבל תכל'ס, המאפיין הבולט של הקיץ הנוכחי הוא כפול: הילדים עשו קפיצה משמעותית והתחילו למשוך עד ל-22.00 פלוס-מינוס, ורעיית הנשיא הריונית וחסר אנרגיות. יוצא שכולנו נמרחים סביב כל שעשועון אפשרי שמציג לנו הערוץ שכולו כלום-ספורט. מיכל סופר-נני? רואים בטירוף, כל כך מתאים ורלוונטי למשפחות עם ילדים. כוכב נולד? באדיקות, וכמה חבל שעדן עפה אתמול למרות ה-SMS שנגה שלחה לה. אחד נגד מאה? הולך בכיף, איתי נהנה מזה. חכם יותר מכתה ו'? קבלו את שדר הטניס קיציס בהגשה נעימה למדי, הילדים מתים על זה.

יש ענבים קרים במקרר, מקפידים לשתות הרבה מים ופה ושם יש גם אבטיח, רק שלא תמיד מישהו מתנדב לחתוך לקוביות. ובזמן הזה מוציאים כדורסלנינו הגאים את נשמותיהם בריצות על חופי הים ובאימוני כשור של המאמן בעל השם הבלתי אפשרי כמעט, חיים תל אביבי. סוג של מדרידיסטה אמיתית. מה לנו כי נלין?

ובכל זאת, הייתי משלב בלוח השידורים הזה, הגורם לניוון מושלם, כמה כתבות ספורט עכשוויים. מרים איזו תוכנית קיצית של 20 דקות ביום על הנושאים הכי חמים. איפה הראיון הבלעדי עם ג'יימי ארנולד מביתו בדטרויט ("ידעתי שמכבי לא ממש אוהבים אותי. אם היו רוצים אותי, היו נאבקים עלי והייתי נשאר שם. מעולם לא הרגשתי שייך. אני לגמרי אדום עכשיו ושיתכוננו, כי את סל האליפות הבא אני קולע לזכות הפועל ירושלים".

איפה תחקיר על אפיק נסים, שגם הקיץ התכוון לוותר על נבחרת ישראל, או לפחות להגיע באיחור, ובכל זאת הגיע בחסות אלמנט הענישה של איגוד הכדורסל, או מה שלא היה שם.

איפה שליחנו לאן שזה לא יהיה, עם פרטים חדשים ומעודכנים לגבי לי ניילון, ובעיקר עם הסיפור המלא על גלגולו לבני השרון. איך זה קרה, למה, כמה ומי מה מו.

איפה הכתבה על אריאל בית הלחמי שוויתר על נבחרת ישראל בגלל סיבות אישיות? איפה הכתבה על דן שמיר, שוויתר על הנבחרת האולימפית בגלל עניינים אישיים? איפה הכתבה על כך שכל מאמנינו הבכירים, למעט אפי בירנבוים, לא מאמנים בישראל?

כל אלה לא מתוכננים להיות משודרים בקרוב, מה שמשאיר אותנו עם הענבים, האבטיח, הילדים, ההיריון, החום, סופר נני מיכל הנהדרת וגם עם שחקנינו - המחרפים את נפשם בטמפרטורות גבוהות במיוחד בחוף הים למען המולדת.

כדאי אולי לסגור את האייטם הלא מגובש הזה, המנומנם משהו ממש כמו הנשיא בבוקרו של יום ראשון מאוס למדי זה, עם הערת גנאי לכיוונו של ההוא מענף הביפ, הענף שאין להזכיר כאן את שמו ואין להללו, חלילה לשבחו בכל אופן ובכל צורה. נו, זה שעבר עכשיו לשחק בליברפול.

באופן טבעי (כך לפחות היה פותח דורון שפר את הפסקה הזו), אנחנו נוטים להזדהות עם הצלחה של כל ישראלי בחו"ל. המפוארת ואובזילר, כמובן, שדפקו יופי של ניצחונות בסוף השבוע באוסטריה, ליאור אליהו בליגת הקיץ עם יוסטון, אודי גל וגידי קליגר בשיט. אפילו כל אלה מהענף ההוא שהתנחלו בליגה הבלגית.

אבל שיבוא הנציג הבכיר ביותר למעשה של הספורט הישראלי, יעמוד בליברפול העיר על שתי רגליים איתנות בעודו מתראיין למודי קרייטמן, שליח המדינה שיש לה עיתון, ויאמר בפה מלא ש"מוסיקה היא לא התחום שלי ואני לא מכיר אף שיר של החיפושיות?".

אף שיר של החיפושיות? היש מקום על פני כדור הארץ לאנשים שאינם מכירים אפילו שיר אחד של החיפושיות? להערכתי הלא מלומדת, יש להגלות אנשים מסוג זה לגלקסיה אחרת. שיעשו את המיליונים שלהם שם ולא פה ויפטרו אותנו מנוכחותם.

אף שיר של החיפושיות? בא לי לצעוק HELP בקולי קולות, אבל בשל זעקות העידוד אתמול לבעוז מעודה ואליסה שפרגה לא נותר בי קול, אז נשים כאן את הלינק לשיר וזהו. שיוציאו החיפושיות את הגרון, גם עדיף, וגם יפתח סיכוי בפני נציגנו הכושל ללמוד משהו משלהם.

מכירים את הלוגו של כדורסלע בראש האתר? שמתם לב למה שכתוב שם באותיות קטנות? יפה, אז מעכשיו אתם יכולים להוסיף לצד השמות של קשטן וגרנט גם את יוסי בניון.