יש אתרים שמסקרים את זה כמו שצריך ויש שפחות, על העיתונים אני בכלל לא מדבר כי הם כבר כמה שנים עושים טובה שהם חיים בעניין הזה. ובכל זאת, מה יש לי להוסיף באמצע הקיץ לגבי רצף אליפויות אירופה לבנים ולבנות בגילאים השונים ובדרגים השונים? כמה זוטות פה ושם.

למשל, לנבחרת גרמניה עד גיל 20 יש שחקנית בשם רומי בר, שעומדת על 3.7 אסיסטים ומקום שני בדירוג הכללי בטורניר. אולי ישראלית או משהו? לא, לא נראה לי. סמוקה מכדי להיות ישראלית וגם 1.87, לא, לא נראה לי. תראו אותה, גרמניה אוריגינלית.

ולמשל, שיצא לי להיתקל באיזו שחקנית של נבחרת צרפת בשם ג'ניפר דיגבה. אחות של? לא נכחיש זאת, אם כי לא נוכל לאשר.

ולמשל, שראיתי שלאחד המאמנים, לא זוכר כרגע של מי ובאיזו טורניר, קוראים בארטה. אחיו של חארטה? כלל ועיקר לא נוכל להכחיש זאת.

הלו, מלה רצינית אפשר לקבל בבית הזה?

ודאי.

קודם כל, מלים טובות ונעימות לאתר שמרכז את כל הפרוייקט הזה של אליפויות באירופה. אחת באה, שנייה מתחילה, שלישית מסתיימת, אבל העסק רץ שם כל הזמן ומי שבאמת רוצה להתמקד יודע לאן לפנות ואיך להתקדם. המון חומר, אולי קצת יותר מדי, אבל שאלו יהיו הטענות שלי.

שנית, הקטע של נבחרת סרביה עד גיל 20 (בנים), שזכתה באליפות אחרי שעשתה את זה גם בקדטים וגם בנוער, הוא גדול וחשוב. ה-MVP הוא מילוש תיאודוסיץ', הפוינט גארד של ז'לזניק שכל כך התלהבתי ממנה בזמנו כששיחקה ברבע גמר יול"ב קאפ נגד הפועל ירושלים וניצחה. גם דראגן לאבוביץ' נבחר לחמישיית הטורניר. המאמן הוא אותו מאמן מז'לזניק. יחד עם חיזוק מפרטיזן של מילנקו טפיץ' ועוד כמה חבר'ה שנשארו בסגל גם אחרי שחתכו את סרביה ומונטנגרו ונשאר רק הסרביה, זה קאדר חזק לאללה.

צפו לראות את תיאודוסיץ' מגיע לפנתינאייקוס מתישהו בקרוב. דיברו עליו כבר בקיץ הזה. צפו לראות את סרביה חוזרת לזכות באליפות אירופה. אם לא עכשיו, אולי ב-2009.

ואיפה זוראן ארצג, הנציג הבכיר בעיניי של חבורת הארצגים, כפי שנהניתי לקרוא להם כאן? כנראה שעבר את הגיל או משהו, נראה אותו בוגרים עוד מעט, בספרד. ואגב, מי משדר? משדרים? הכל או מה? זה תלוי בעלייה של ישראל או לא? תנו אינפורמציות.

ז'לזניק יקירתי. אשר חזינו הוא שפגענו. כבר אז, אחרי המשחקים נגד ירושלים, הרגשתי שאין לנו עוד הרבה זמן לראות את הקאדר הזה מחובר יחד. זמן קצר מאוד עבר עד שאלכסנדר ראשיץ', הפוינט גארד הראשון אם אני זוכר נכון, נחטף משם עוד בתוך העונה ובסוף חודש מרץ עבר לאפס פילזן.

לפני שבועיים או משהו קראתי שהקלעי ההוא, בראנקו צווטקוביץ', חתם בספרד. לא זוכר איפה, אולי ג'ירונה או גרנאדה. עכשיו אני מחכה לשמוע מה יקרה עם ארצג ההולך ומתהווה ומתגבש, אני מאמין, להיות אגדי למדי בפני עצמו.

באופן כללי, האליפויות האלה של העד 16, עד 18 ועד 20 הן הדבר האמיתי. שם רואים את הכישרונות הבאים, שם מזהים מי ילך רחוק ומי פחות ומי בכלל לא. שם עוצמת הרגשות והכנות שלהן גדולה מאוד, שם יש פחות תקשורת וכמה שפחות יותר טוב. שם זה כדורסל נטו, נקי, עדיין בלי דיונים ממשיים ומפורטים על כסף ופרסום.

מצד שני, אני לא אומר שזה הדבר העיקרי כרגע, זה לא מספיק מעניין ברמה כזו שאפשר להקדיש את רוב מדור הכדורסל בגוף תקשורת כזה או אחר לענייני נבחרות ישראל באליפויות אירופה. זה צריך לבוא בין לבין שאר ענייני הכדורסל, אבל בטח שבאופן יותר מודגש מאשר קורה כרגע ברוב כלי התקשורת המרכזיים שמגישים אייטמים על ספורט.

איכשהו, אצלנו הדיונים מצטמצמים לכמה קלע עמרי כספי, ואם הוא יהיה הראשון ב-NBA או ליאור אליהו, או יותם הלפרין – אלה שהיו באותה נבחרת צעירה, רק לפניו. לתחושתי הפרטית לגמרי, יש פה בעיה. כשמדברים רק על הכוכבים של הנבחרות זה שטחי, וכשמתחילים לרדת לעומק ולנתח נבחרות ולהציג את כל השחקנים, זה מכביד, כי לחבר'ה האלה אין עדיין מספיק רקע וסיפורים, ובאופן כללי השנתונים מתחלפים כל הזמן ובדרך כלל אין המשכיות ניכרת משנה לשנה.

בקיצור, אין ממש ביניים בסיקור האירועים האלה ומכאן שנולד מין סוג של לא לכאן ולא לשם.

ולסיכום, אין לי ממש בעיה עם הלא לכאן ולא לשם הזה, בתנאי שיהיה לא לכאן ולא שם, אבל קצת יותר מכל דבר, אוקיי?

שלומות ונצורות לכם.