צביקה שרף ידוע כאדם שעומד על שלו, מאמין בעקרונותיו וממעט לסטות מהם. זה עלה לו בלא מעט עונות מקוטעות לאורך הקריירה. שרף ממעט להתגמש מתוך בחירה ומוכן לשאת בתוצאות. היו קבוצות שהראו לו את הדרך החוצה, ושרף בלע את הרוק וצעד מבעד לדלת כשהוא הכי זקוף שיכול להיות.

כמאמן נבחרת ישראל, שפירסם לפני מספר ימים רשימה רחבה בת 24 שחקנים שמהם ייצא בסופו של דבר סגל מצומצם שיתכונן למשחקי חצי גמר אליפות אירופה, שרף ממשיך בקו הזה. הוא מדבר על גאווה ועל ההכרח להצטייד בשחקנים שרוצים להימנות עם הסגל ולהרגיש שייכים. אני מסכים איתו בכל מלה ומזדהה עם העיקרון.

אבל שרף בחר שלא לכלול בסגל את עמית תמיר. הוא עשה את זה מבלי לשוחח איתו, מבלי לבדוק אם הבחור מעוניין לשחק בנבחרת ובעקבות התנהגותו בקמפיין הקודם בו תמיר לא נקלט, לא התחבר ובחר לעזוב. שרף בחר לוותר על תמיר אוטומטית, לא ניסה כלל ליצור קשר ובאותה הזדמנות ויתר גם על שחקן ישראלי מוכשר מאוד, שעשה עונות טובות בליגת המכללות ושיחק עונה וחצי ביוון עם פאוק סלוניקי וא.א.ק אתונה.

המאמן טען, שלאורך כל התקופה מהשנה שעברה ועד לפרסום הרשימה תמיר לא הראה שום סימן שהוא מעוניין לשוב לנבחרת. יכול היה לצלצל, יכול היה ליצור קשר, יכול היה לזמן פגישה עם המאמן, אולי גם להתנצל על התנהגותו בעבר, אבל תמיר לא עשה את זה. ומבחינת שרף, ברמה העקרונית, הוא פסל את עצמו לזימון במו ידיו.

שרף את עצמו בפני המאמן.

אני חייב להודות, שאני לא מכיר את עמית תמיר ואת אופיו. יכול להיות שהמאמן צודק בכל מלה, ומן הסתם לא מעט אנשים מזדהים עם העמדה הפטריוטית, אם כי קצת קיצונית בעיניי, של שרף בבחינת 'הוא לא רוצה? אני לא מחזיק כאן אף אחד בכוח. שילך לעזאזל'. זו ודאי גם הדעה הרווחת ביחס למקרה הזה.

אלא ששרף הוא אחד האנשים שהכדורסלן הישראלי ועתידו, ולבטח הכדורסל הישראלי והישגיו, חשובים לו יותר מכל. במקום להתנער מהשחקן ולגרום לו להתקשר ולחזור על ארבע לאחר ששמע בתקשורת מפי המאמן כי "תמיר עשה נזק לנבחרת", הייתי מצפה מצביקה לצאת לרגע מעצמו, להיפלט אל מחוץ לשבלונה הזו ולשים איקס על ענייני כבוד, מי פנה למי ומי יזם את הקשר ראשון.

עמית תמיר, שנופה מא.א.ק אתונה ועושה יופי של קאמבק בגבעת שמואל (12 נקודות, 5.3 ריבאונדים ב-22 דקות למשחק), הוא שחקן בעל נתונים חריגים ויוצאי דופן בין השחקנים הישראלים. יכול להיות שבמקרה שלו החוכמה היא דווקא להתקרב אליו, להיפתח אליו ולגרום לו להיפתח אליך. אוקיי, אז אולי הוא עוף מוזר. אולי הוא אפילו מה שנהוג לכנות כאן מקרה-ראש. דבר אחד ברור: אין סרט שעמית תמיר אינו נמנה לפחות ברמה התיאורטית עם 24 הישראלים הטובים ביותר.

ופתאום, אחרי פרסום הרשימה, תמיר יצר קשר. ואללה. אז הנה, שרף ניצח ותמיר נכנע. כנראה שהגישה הלוחמנית של שרף היא גישה מנצחת (עובדה שתמיר צלצל וביקש לחזור), אבל בעיניי עדיין כוחנית, לא מתחשבת ולא חכמה. אפשר היה להרוויח את תמיר בדרכים אחרות, במקום לאלץ אותו להתכופף ולהתקפל לתוך מידות המזוודה של שרף.

יכול להיות שהצטרפותו הצפויה של ג'יימי ארנולד לסגל, שמעבה מאוד את הקו הקדמי שכולל כבר את ארז מרקוביץ', יניב גרין, עידו קוז'יקרו וגם גור שלף, שיכול לשחק בעמדה 4 בנבחרת, הקלה על שרף לנהוג כפי שנהג במקרה של תמיר. אבל כאחד שכל חייו עבד קשה ולא ויתר, קיוויתי שצביקה שרף יזום מאבק על תמיר למען נבחרת ישראל, למען הכדורסל הישראלי וגם למען השחקן. כן, גם למען השחקן.

קיוויתי שיפתיע אותו, אותנו ואת עצמו. יפנה אל תמיר ויסביר לו את חשיבות העניין, יגרום לו לכבד, לרצות ולאהוב את נבחרת ישראל יותר מכפי שהביע בעבר. ינסה לבדוק מולו מה עבד לא נכון בפעם הקודמת.

ואז, בצעד של רוחב לב, יכלול גם אותו מן הרגע הראשון בסגל הרחב למרות אירועי העבר. שרף בחר בדרך הצפויה לפיה הנבחרת מעל כל והמאמן הוא המפקד. גם אם זה נכון, ישנן דרכים אלגנטיות יותר להראות את זה.