תראו, זה לא שאני סגור לגמרי על הרעיון להחליף את ג'רון רוברטס (ודאי כל עוד קורי קאר לא בסביבה, זמין ומוכן וכשיר למשחק). אבל משהו מציק לי פה. עובדה, קראתי להחלפתו בשורה הרצה, הכלי החדש להעברת מסרים לאומה ולנתינים מאז פיטוריו של דובר כדורסלע, ר. מילר, מהתפקיד המכובד.

וזה לא שראיתי את רוברטס בשלושה משחקי ההכנה בבולגריה. אף איש תקשורת לא ראה אותו שם, מלבד המאמנים והשחקנים. כי הרי מי נוסע למחנות אימונים של נבחרת ישראל בכדורסל, בשעה שמיטב קבוצות הביפ המהוללות של ישראל מקיימות את הקייטנות השנתיות שלהם, בחורים הולנדיים ואוסטריים למיניהם?

אני מבין שהוא שחקן חמישייה. מבחינת נקודות, היו לו 18 בשלושה משחקים, לא יודע אפילו כמה דקות הוא שיחק בדיוק. לא יודע אם זה טוב או רע. משהו מציק פה, משהו מציק.

פעם, לא יותר מדי שנים לאחור, היו בנבחרת מתאזרחים כמו לבאן מרסר, ברד ליף או דריק שארפ. שלא לדבר על יהודים כמו סטיב קפלן, בארי לייבוביץ' או סטיב שלכטר מדורות קודמים של שחקנים.

וג'רון רוברטס, כאילו, באמת. מה היה לנו פה? עונה אחת עם הפועל ת"א שמתקשה לעשות סל בעונה האחרונה שלה בליגת העל? בנוקיה שם, עם חריקות הנעליים? הוא היה שם, יחד עם מרקוס האטן, וכל משחק נגמר ב-67-68. הרקורד שלו מגיע בעיקר מהליגה השנייה והיתה לו עונה אחת בקפריסין, אוקיי.

והוא שיחק איתם ביורוקאפ! אל תראו אותו ככה.

והאמת, אני גם לא מת במיוחד על קורי קאר. יש בו הרבה תכונות טובות, אבל בכל פעם שאני רואה אוות משחק אני משתגע מחדש מאיבודי כדור מיותרים שלו, משטויות שהוא עושה על המגרש. זו תכונה שכנראה לא תיפרד ממנו עד סוף הקריירה שלו. אבל בגדול, אני חושב שהוא עדיף על רוברטס. בטח יותר ראוי אם מתחשבים ברקורד שלו.

גם הקטע שבו צביקה שרף מתגייס לטובת קאר ודוחף במשרד הפנים למען אזרוח מהיר של השחקן, כדי שאולי אפשר יהיה לשתף אותו כבר במשחקים הקרובים (כפי שקאר בעצמו טען בבקשה שהגיש לבג"צ), מעמידה את ג'רון רוברטס בסיטואציה קצת לא נעימה. הוא לא האופציה הראשונה לעמדת המתאזרח, אפילו שהוא שם, בסגל, ועובד מהיום הראשון.

יש אנשים שזה לא מזיז להם ולא מפריע להם. הם מעדיפים להסתכל על החלק החיובי של העניין. יכול להיות שלרוברטס לא מזיז, שאם פתאום, בעוד שבוע, יקבל קאר אזרחות ישראלית, יגידו לו בנבחרת תודה ושלום. יכול להיות. כל אחד והראש שלו. אני יודע שלי, למשל, נפש רגישה שכמותי, זה היה מציק.

כך או אחרת, אחרת או כך, אנחנו בכלל ב'שיר אחד ביום' מה שאומר שאחרי כל המלל הזה צריכים להגיע גם הקליפים.

אז אם מדברים על שינויים במשבצת המתאזרח (ולא שיש יותר מדי אופציות), גם דייויד בואי, טירס פור פירס ופול יאנג רוצים לומר לכם כמה מלים בעניין.

הנה בואי.

והנה הצמד.
פשששש, איזה גדולים הם היו.

צום קל, יום שקט.