אחד הסיפורים היותר מעניינים מבחינתי בזמן האחרון הוא זה של חואן נבארו. לא שאני מתעמק בכל פיפס, אבל יש משהו בנבארו שמושך אותי לסיפור המעבר הצפוי שלו ל-NBA יותר מאשר בסיפורים דומים של שחקנים אחרים לאורך השנים. לא יודע אפילו להגדיר למה.

אולי בגלל זה: כשמסתכלים עליו הוא לא נראה כמו כדורסלן בכלל. לא גבוה מדי, לא חזק מדי, לא אתלטי. לא ברור איך הוא עושה את הסלים שלו. זאת אומרת, בטח שברור. אבל עדיין, יש תחושה שאם השומרים היו קצת יותר מתאמצים או קצת יותר לומדים אותו, האיש הזה לא היה דופק עשרים נקודות במשחק אלא שמונה. איפה גיל סלע כשצריך אותו.

בקיצור, נבארו עומד לעבור לממפיס וזה נכון לשעות האחרונות. שום דבר לא גמור בסיפור הזה. מי שעוקב וקורא דיווחים שמגיעים בעיקר מארצות הברית וספרד, יכול ללמוד על כל מיני שיטות וטריקים קטנים סביב החתמת שחקנים, איך זה עובד, מי מניע מה. ויש גם כל מיני סכומים שמסתובבים באוויר. וסכומי כסף זה משהו שצובע את כל העסק.

לפני כמה שבועות הציבה ברצלונה דד ליין לסיום ענייני נבארו וה-NBA, שנקבע ל-25 ביולי. אחר כך היא האריכה אותו ל-3 באוגוסט. לא ברור אם הדד-ליין כוון כלפי השחקן עצמו או כלפי וושינגטון שמחזיקה בזכויות עליו כמי שבחרה בו בדראפט 2002, אבל העסק היה קצת תקוע וברצלונה רצתה שהוא יזוז.

באיזו זכות הספרדים העמידו דד-ליין? בזכות זה שנבארו חתום איתם על חוזה גם לשנתיים הבאות, ובזכות זה שבסופו של דבר, טוב ליבם הוא זה שאיפשר לנבארו ולסוכנים שלו לחפש עבורו קבוצה. הרי באותה מידה יכולים היו לסרב לבקשה שלו להניע את הגלגלים והמנוע, ולומר שאין על מה לדבר והוא צריך להשלים את החוזה שלו בקבוצה.

אבל נבארו הוא לא מקרה רגיל מבחינת המועדון. הוא משחק בברצלונה כבר עשור בערך. הוא בן 27. הוא יודע שמתחיל להיות מאוחר. והוא מרגיש שהגיע הזמן לנסות ולכפוף את התנאים בשטח לטובתו. צריך גם לזכור, שבמו ידיו הוא חירבן לברצלונה את סדרת הגמר האחרונה נגד ריאל מדריד כשבמשחק האחרון, דווקא במשחק האחרון, ועוד בבית, הוא היה נורא ואיום. אולי גם זה גרם להכריז על סוף תקופה ולצאת הלאה, להשתחרר קצת מהמועקה ולנסות דברים חדשים.

בקיצור, באו ברצלונה והודיעו, שאם עד לתאריך זה וזה וושינגטון לא תעשה איתו שום דבר, הביי-אאוט על נבארו לא יהיה שני מיליון דולר כמו עכשיו (או שלושה וחצי, תלוי למי מאמינים), אלא 14 מיליון דולר מעתה והלאה. פשששש, תראו איך בבת אחת קפצו המספרים.

ארני גרינפלד, האיש הקובע בוושינגטון בתחומים האלה (מה אני מבין בכל מיני סגן נשיא לענייני ככה וככה. ההם ב-NBA, לכל אחד יש תואר בן שש מלים לפחות), התחיל להפיץ את הבשורה בין קבוצות ה-NBA. לפי הפרסומים היו שמונה קבוצות שהתעניינו בטרייד כזה או אחר עם וושינגטון, תמורת העברת הזכויות של נבארו לידיהן. מבין השמונה בלטה בעיקר ממפיס בזכות הקשר בין נבארו לפאו גאסול. שניהם שיחקו בברצלונה, בכל נבחרות הגילאים ובנבחרת הבוגרת של ספרד, אלופת העולם המכהנת. זה התאים גם לגאסול, שעשה את הקווצ'ים והלחיצות שלו אצל האנשים הנכונים בממפיס, כדי שהדיל הזה ייצא לפועל.

הוויזארדס עצמם לא רצו את נבארו כי החתימו עוד קודם לכן את דשון סטיבנסון לארבע עונות תמורת 15 מיליון דולר. לממפיס הטרייד הזה טוב לא רק בקטע של נבארו, שאף אחד לא באמת יודע מה טוב ייצא מנו מבחינה מקצועית, אלא בעיקר כי המעבר הזה משאיר את גאסול בממפיס ומשתיק את הדיבורים התכופים על הרצון שלו לעזוב.

יחד עם חילופי המאמנים והמינוי של מייק אייברוני, שחקן עבר שסר. ש. הרמלין בטח זוכר מצוין ובזמן האחרון שימש כעוזרו של מייק ד'אנטוני בפניקס, יש לגאסול כמה סיבות לחייך, אבל הראשית והעיקרית היא הצירוף הצפוי של נבארו. וושינגטון? היא תקבל בתמורה מהגריזליז בחירה בסיבוב הראשון בדראפט הבא (או זה שאחריו).

עכשיו אומרים, שנבארו הולך להפסיד הרבה כסף. הוא כל כך רוצה לעבור ולשחק ב-NBA, שמתוך שני מיליון דולר (או שלושה וחצי, כאמור), הגריזליז ישלמו רק חצי מיליון והוא יצטרך לשלם מכיסו עוד מיליון וחצי עד שלושה מיליון דולר לברצלונה, במהלך השנתיים הבאות.

בקטע של השכר האישי לנבארו, זה הולך להיות די נמוך, כנראה. יותר מדי כסף פנוי לא נשאר שם אחרי שסגרו עם דארקו מיליצ'יץ' על 21 מיליון דולר לשלוש שנים. מדברים על 540 אלף דולר לנבארו בלבד.

נבארו מאמין שאחרי העונה הבאה הטובה שייתן בממפיס, הוא יוכל להשיג חוזה טוב בהרבה. בינתיים, הוא יצטרך לשלם לברצלונה המון כסף. ובכל מקרה, אם וכאשר נבארו יחזור לאירופה, הזכויות עליו יהיו שייכות לברצלונה.

מאיפה הוא יביא את הכסף לשלם למועדון שלו?

זהו, יש גבול. כאן אני כבר מפסיק להתעניין בסיפור הזה. לא בעיה שלי.