ראיתי את היורש. הוא בן 20, 1.87, יש לו תספורת קיפוד מלאה וקצת מוגבהת וגם ראש קצת מוזר. והוא מסוגל לנצח פעמיים את רוז'ה-שלנו בשובר שיוויון במשחק גמר בטורניר מרכזי ולזכות בתואר. קוראים לו נובאק דג'וקוביץ'. או דיוקוביץ'. יום אחד, כשהוא יירש את הכתר כחוק, כמקובל וכראוי, נבדוק את העניין.

"שלנו" הפסיד אתמול בגמר טורניר מונטריאול, רגע לפני טורניר סינסינטי, שני רגעים לפני הפלאשינג מדו. בגלל בלבול עקרוני ובגלל אחד נגד 100 של אברי גלעד (ידעתי כמעט הכל, בחיי), איכשהו התפספסה המערכה הראשונה ולא הופתעתי לדעת שדג'וקוביץ' ניצח בה 6:7, הבן זונה.

לא הופתעתי, כי כבר כמה וכמה חודשים טובים אומרים לי מקורותיי החבויים באתרי האינטרנט השונים, שהיורש האמיתי של פדרר יהיה דג'וקוביץ' ולא נדאל. אחרי שניצח גם את רודיק וגם את נדאל בשתי מערכות, ידעתי שהולך להיות פה סיפור.

רוז'ה-שלנו חזר למערכה השנייה יותר טוב וניצח אותה 2:6. עצבני ומתוח חיכיתי למערכה השלישית, רק כדי לראות את פדרר מאבד את ההגשה כבר בפתיחה ואת הסרבי עולה ליתרון 0:2. זה הלך ככה עד 3:4 לסרבי, ואז הצלחנו, שלנו ואני, להשוות ל-4:4 ולעלות ל-4:5.

מפה זה גלש לשובר שוויון. קצת כעסתי על שלנו, שהוא מתעקש לחזור לזירת הפשע מהמערכה הראשונה ולא מנסה בכל כוחו לסגור את זה על 4:6, או על 5:7 בהמשך, אבל נראה היה כאילו לא איכפת לו להגיע לעוד שובר שוויון ולנצח בסטייל.

איזה סטייל ואיזה אמו. חד ונחוש הגיע דג'וקוביץ' לקטע המכריע על המשחק, כשהוא לא מרשה לפדרר אף אייס אחרי משחק עמוס באייסים לכל אורכו. מהצד השני, הוא הגביר את העוצמה בהגשות שלו והיה מדויק לאללה – לא נכחיש זאת. שלנו נראה אומלל למדי כשדג'וקוביץ' כבר הוביל 1:5. זה היה גמור. זה מירקה, הסוכנת-חברה צמודה ביציע, ידעה. ראו על הפנים שלה, למרות משקפי השמש הגדולים שהסתירו את הפנים שלה. כבר למדתי לדעת מה מירקה מרגישה גם מבעד למשקפי השמש. היא היתה כבויה והשלימה עם הסיפור בדיוק כמו החבר.

כך או אחרת, אחרת או כך, שוב הוכח שגם למרות משחק לא טוב של "שלנו", טניס בין המדורגים הטובים בעולם הוא משהו שמצליח להושיב אותי עד לרגע האחרון ולא להחמיץ שנייה. לקום לשירותים או לעשות קפה רק בהפסקות הקצרות שבין כל שני משחקונים, ולא תוך כדי משחק כמו ברגעים האלה שעפולה/גלבוע מתקשקשת להנאתה עם עירוני אשקלון (מה איתה, אגב, יש קבוצה או אין קבוצה?).

לך, דג'וקוביץ', כל הכבוד, חבר. עשית את זה יפה. מגיע לך. נשקול להעביר את אהדתנו אליך בבוא העת. חלילה לא לרודיק הוא לנדאל. שהרי הוא, כידוע, מנוול.

ואתה, רוז'ה, תישאר שלנו. שתה, שתה קצת קפה, תתאושש. לא קרה אסון. הכי חשוב הגרנד סלאם שמתחיל ב-28 בחודש בניו יורק. נהיה שם עבורך, כרגיל. את קריאת הקרב המסורתית נשמור לשם, ודאי תיתקל בצרות כאלה ואחרות וניאלץ לבוא ולהפריד בין הנצים.

בהצלחה שיהיה, ושיהיה בהצלחה.