לא יודע אם זה רק אני והדמיון הקודח שלי. אקסל הארוול מזכיר לי במשהו את E.T – בפנים, בעיניים, אולי אפילו בזרועות הארוכות במיוחד. תשפטו אתם, תצחקו עלי קצת ויאללה, בואו נתקדם.
ראיתי את הארוול כמה וכמה פעמים לאורך השנים האחרונות, מאז שהוא בריאל מדריד, למעשה. יצא לי לראות אותו גם עם נבחרת בלגיה, מגיע לנהריה ומפסיד לנבחרת ישראל. הוא עשה שם 14 נקודות ו-12 ריבאונדים ב-35 דקות. עד כמה שהתרשמתי הוא שחקן של רצפים. יכול להיות שקט יחסית לאורך די הרבה דקות, ואז פתאום לסגור משהו כמו 10 נקודות ו-5 ריבאונדים ברבע אחד.
ריבאונדר גדול, אגב, לא נכחיש זאת. במיוחד ריבאונד הגנה. והכל בקלות כזו, בטבעיות.
אני אוהב שחקנים כאלה. גפיים ארוכים במיוחד, זוג רגליים וידיים שמסרבות להסתיים אבל נאלצות בסופו של דבר ליישר קו עם המוסכמה שאין אנשים שיש להם ידיים בלי קצה או סוף. כפות רגליים גדולות מאוד. קצת כמו חייזר, נשבע לכם שי בו משהו חייזרי. לא סתם האסוציאציה הביאה אותי לאי.טי. שזה לא שהבאתי כאן השוואה מעולם אחר.
זוכר גם שיצא לי לראות אותו פעמיים מאבד קצת כיוון, יוצא מכליו. כנראה שאפשר להוריד אותו מהמסלול. נאור וקוז'יקרו – לטיפולכם. כל אחד בדרכיו האהובות.
אוהב את הצ'אקות שלו לשלוש, את מבע הילד ההוזה. ואתם יודעים מה, עכשיו, כשאני נזכר בו שוב, הוא מזכיר במראה גם את יניב בביוף ממכבי שוהם, אקס שכן בבניין שגדלתי בו. אבל בביוף כשהיה צעיר, כן? לא בדמותו העכשווית.
שרון דרוקר מספר עליו קצת ב-YNET וב-ONE. תוכלו להרחיב את ידיעותיכם בעניינו באמצעות הטורים שלו שם. על הארוול נו, לא על בביוף.
אז אחרי שהשוויתי אותו לאחת הדמויות הקולנועיות הכי מפורסמות בכל הזמנים, ובו-זמנית גם לבביוף שעדיין חי וזורק בליגה הלאומית, הנה הזמן לקבל גם איזה וידיאו קצר שלו.
זה האיש שצריך לנצח מחר. זה וגם ון רוסום. השאר פחות מדאיגים, כולל כריסטוף מה-שמו, שכותבים אותו בגין והוגים את שמו בגה.
הנה הוידיאו.
הצרפתית על חשבוני.
ועד כאן להפעם, שלומות ונצורות לכם.