אחרי שנתיים באדום, כשהוא מציג לראווה את ישבנו גדל-המידות, עושה כמעט מה שהוא רוצה בצבע ורץ הלוך וחזור, מעלה ומטה, עם או בלי סרט על הראש, עם או בלי שיער על הקרקפת – מריו אוסטין כבר לא אדום.

לאט מעט קטעים הוקדשו לו, גם לא מעט פרגונים. בסופו של יום, למדנו כאן להעריך את אוסטין יותר ויותר. עם משחק הגנה או בלי, עם מחויבות למועדון או מחויבות לעצמו. חיבבנו כאן את מריו ואפילו המצאנו לו מיני-כינוי, שרק בשל הגסות המסוימת שבו לא הפכנו אותו לכינוי רשמי. בכל זאת, אין אנו מעוניינים להשחית את הנוער בישראל.

אולי בכל זאת רק פעם אחת, למען הנוסטלגיה וגם הפרידה: מריו 'ביג תחת' אוסטין. אחח, זה ממש זה. ובעצם, זו לא ממש פרידה מושלמת. אוסטין עובר לבנטון טרוויזו-שלנו, שאמנם עזבו אותה כמעט כל אנשינו הבכירים לאורך השנים, ובהם גם מאמננו דייויד בלאט, שחיזק את הקשר של אנשי דירקטוריון כדורסלע עם המועדון האיטלקי מעצם נוכחותו שם.

אהבנו לעקוב אחר שישקאוסקאס, מרקוס גורי, ניקוס זיסיס, ספנסר נלסון ואפילו טרל לידיי הלא לגמרי יציב. עוד לפני בלאט היינו שם עם מרסלו ניקולה, תיוס אדני, ריקרדו פיטיס, חורחה גרבאחוסה ואפילו איסמעיל סאנטוס הנגר הספרדי, שבא לבקר. כמובן שגם עם אטורה מסינה-שלנו, מייק ד'אנטוני בשעתו ועוד רבים וטובים ומצוינים לאורך השנים היפות. אז עכשיו נעקוב אחר מריו אוסטין.

ומלשון רבים ללשון יחיד, יען כי נמאס לי עד מאוד ועד בלי די לכתוב ככה.

ומכאן לשלל נושאים אחרים:

ברכות, בהזדמנות זו, לכל נציגותינו בענף הביפ שהודחו אתמול. נשארה רק אחת. אני לגמרי חושב שנכון ל-31 באוגוסט יש פה יופי של דיל. היה קשה לצפות לסיטואציה טובה מזו.

ברכות גם לכל מי שחוזר לגנים ולבתי הספר, זו מתנה יוצאת מהכלל להורים באשר הם ולגם לזוג הנשיאותי. אחח, איזה עול יורד מהכתפיים ומהגב. תשאלו את סר ש. הרמלין הקשיש, הוא יספר לכם. אבל תכל'ס, גם הוא וגם אני לא היינו מוותרים על העול הזה בעד שום הון בעולם.

בעניין הזה של החופש הגדול רק עוד דבר אחד. הייתי מאוד-מאוד שמח אם מישהו היה קם וממציא איזה פטנט שולט במזג האוויר ובטמפרטורות, לפחות בסוף החופש הגדול. מישהו שילחץ על איזה שלט עם בטריות ויגיד לטבע: שמע, חבוב, מתחילת ספטמבר לא רק הילדים חוזרים לגנים ולבתי הספר, גם אתה מתחיל להתנהג בן טבע אחראי ורציני שמתחשב בנו. הופ, תשיל מעצמך עכשיו ומיד בעשר מעלות ותתייצב על 24. ומעכשיו והלאה, בכל סוף חופש גדול אתה מתחיל לחיות על 24 מעלות ולא יותר. אבל לא, אין פה תקווה. ביום שני שוב יהיה ודאי 33 מעלות עם 70 אחוז לחות. פיייי קיבינימט.

ועכשיו להודעה מעציבה ומצמררת משהו: רכשתי הבוקר במו 39.80 השקלים שברשותי מנוי לחודשיים לשני הערוצים החדשים של ספורט 5, שיהיה. בכל זאת, יש אליפות אירופה וצריך לראות. כשהיא תסתיים יישארו לי חודש וחצי שלמים לבחון מפעם לפעם את התוכניות שיש לערוצים האלה להציע. ודאי שאחלק אתכם חוויות, זה ברור. אני רק מקווה ששם, לפחות שם, לסטפאנוב קוראים ורביצה ולא פירפיצ'ה, ולמתאזרח המקדוני קוראים ווילקינסון ולא ווילסון.

זה הרי פשוט לא ייאמן הקטע הזה, שבו אתה פותח בכל יום את העיתון הכי גדול בארץ ונקרע מצחוק, עצבים וחוסר אונים גם יחד. שילוב כזה לא חוויתי כבר הרבה שנים. טוב שיש נאה כרפאל, חסוך שלא יחסר.

די, מספיק עם זה. לא יפה.

הלאה.

מה אתם אומרים על זה שאיכשהו, כמעט בכל משחק חשוב של הנבחרת גיא פניני נמצא על המגרש ברבע האחרון? ההגדרה צריכה להיות אולי אחרת: הוא על המגרש ברבע האחרון במשחקים חשובים-לא-טובים של הנבחרת. כי אם הם היו טובים, לא בטוח שהוא היה נכנס לשחק. וככה, בלי לשים לב, השחקן מספר 10 או 11 של הנבחרת הופך לכזה שיש לפעולות שלו בדקות האחרונות השלכות חשובות יותר מאשר לשחקנים מובילים.

היציעים הריקים במשחק של ישראל נגד בוסניה מעמידים את כל הסיפור הזה בפרופורציות האחרונות. לא חושב שחרגנו לרגע מהן, למען האמת, אבל יש תחושה של עלבון מסוים כשרואים נבחרות לאומיות משחקות על הזכות להגיע לאליפות אירופה ואנשים לא באים לראות. אי אפשר להאשים את תושבי מנורקה, זה בטוח. אם הטורניר היה מתקיים בנהריה והיו משחקות בו נניח, בוסניה, מקדוניה ואוקראינה, לא היה שום צ'אנס שאלך לראות את זה (וגם לא ביד אליהו, אבל אני כבר מקרה אבוד).

אי-אפשר להאשים גם את אוהדי נבחרת ישראל. אין ממש אוהדים לנבחרת, כדאי שהעניין הזה יובן אחת ולתמיד. אני שם את כל 39.80 השקלים שלי, שכמעט כל מי שהיה במשחקים האחרונים של הנבחרת כאן נגד דנמרק והאחרות נכנס בחינם, או ב-20 שקל לכרטיס. אין אנשים שייקחו את הרגליים וייסעו למנורקה. אם הנבחרת תעלה לאליפות עצמה, יגיעו בני המשפחות, ועוד 100 חבר'ה, מתוכם כל מיני אבנר קופל כאלה, שיש להם כסף ואוהבים להסתובב בחו"ל. יכול להיות שתגיע עוד איזה מאייה של ישראלים שחיים בספרד, אנשי שגרירות, או סתם מטיילים לרגע באזור.

את זה דווקא יש לנו: חבר'ה שאוהבים לראות, להיראות ולהשמיע ולתמוך. אבל אין לכדורסל שום חזקה או בעלות על העניין. זה קורה אותו דבר גם אצל שחר פאר או אנדי רם ויוני ארליך, או אצל שחיינים ישראלים שמתחרים באליפויות עולם וכאלה.

יש לי עוד כמה דברים לומר אבל את רובם שכחתי כרגע. יום ששי, מחר שבת, יש עניינים משפחתיים, ארוחות, מנוחה, שאר מיני תעסוקות, כאלה. יש גם טניס לראות ב-US OPEN אם יזדמן. ויש מקדוניה הערב, עם פירפיצ'ה. יהיה בסדר. חוזר בראשון, ואולי בעצם עוד הלילה מאוד מאוחר, כי לא בכל יום עולים לאליפות אירופה. עולים?

סופ"ש נאה כרפאל לכם בשלב זה.