יו"ר דירקטוריון יקר,
זה כמעט שנה שאני וחבריי זוכים באתרך לכבוד מלכים. קשרת לנו כתרים, המלכת אותנו למלכים, ושתלת לנו שתילים. אנו, בתמורה, הבטחנו להיות הדבר הבא בכדורסל האירופי, ועל-ידי כך, להוציאך כתותח רציני בכל הקשור לזיהוי פוטנציאל בעולם הכדורסל.
הגענו לאליפות אירופה מלאי תקוות ורצון טוב, רק כדי לגלות שעודנו תינוקות, עוללים ופעוטות, שהחלב עוד לא יבש על שפתיהם הרכות והתמימות. ערב אחר ערב קיבלנו על הראש, וכעת אנו חוזרים הביתה לסרביה, אבלים וחפויי ראש, אחרי הפסד מביש במיוחד מול המאיר טפירו והטפירואים, או יותם הלפרין וההלפרינאים, או איך שהם לא קוראים לעצמם.
בראש ובראשונה, אני לוקח את האחריות על עצמי. ברוח ראש השנה הקרב עלינו לכלותינו: "חטאתי, עוויתי, פשעתי. קישיתי עורף". מילא מגאסול, מילא מקירילנקו, אבל לחטוף שני גגות במשחק אחד משחקנים שמתהדרים בשמות משפחה מוזרים כגון "אליהו" ו-"גרין"? ביישתי את מולדתי, את ארצי ואת עמי, ובעיקר את כל הבנות האלה שהמצלמה תמיד מתמקדת בהן ביציע. נו, האלה שצובעות את הפנים, ואז כשאנחנו מפסידים עושים ישר זום על המבט המאוכזב הזה, עם הדמעות בעיניים שלהן. כן, בדיוק. אלה.
כעת אני רוצה להבטיח הבטחה, לידור נדר, ולהישבע שבועה, קבל עם ועדה בכלל וקוראי כדורסלע בפרט: אני, זוראן יוריצה ארצג, מתחייב בזאת לפרוע את החוב הגדול שאני חב לך, יו"ר יקר, על כל ההילולים והקילוסים שדפקת לי ולחבריי מעל גלי אתר האינטרנט בחודשים האחרונים.
אנו נוכיח כי ראויים היינו למחמאותיך, ונראה לכולם כי הכדורסל היוגוסלבי עוד שריר, חי וקיים. עוד נחזיר עטרה לז'לז'ניק, אתה תראה. לא נאכזבך בשנית.
בברכת אם נחיה אז גם נראה,
זוראן ארצג והארצגים
מייל מוזר ומרטיט זה, שהגיע אלי מפלוני-אלמוני (טוב, בואו נסגיר אותו, הוא מתכנה אלעד זאבי) שינה את דעתי ברגע האחרון.
למעשה, התכוונתי להעלות כאן קטע המודיע חד משמעית על פיזור חבורת הארצגים אותה האללנו כל כך בחודשים האחרונים, ולמעשה, אם להיות מדויקים, מאז שהדיחו את דן שמיר והשמיראים מגביע יול"ב.
ישב יו"ר הדירקטוריון וראה שניים וחצי משחקים של הסרבים בטורניר מתוך השלושה, וסירב להאמין. הזהו ארצג? הזהו לאבוביץ'? תיאודושיץ' עוד היה איכשהו בסדר. ומה לגבי בראנקו צווטקוביץ', האם בגלל שעזב הקיץ לג'ירונה החליט המאמן הכה-מטומבל, זוראן סלאבניץ', שלא לתת לו לשחק בכלל?
כעסתי כעס רב. ממש-ממש התכוונתי להודיע על הינתקותי החד-צדדית מחבורה לא מוצלחת זו, עד שהגיע המייל הזה, אבל לא רק בגללו הוחלט להמשיך ולתת גיבוי לחבורה ולתמוך בה ברגעיה הקשים.
למרות המראות הלא סימפטיים מהצד הסרבי, הריני להצהיר כאן כי בעוד שנתיים, באליפות הבאה, ההרכב הזה בתוספת שני צעירים שיבואו במקום מילאן גורוביץ' ומרקו יאריץ', יגיע לפחות לרבע הגמר. אמנם הסרבים יצטרכו להחתים מאמן חדש במקום סלאבניץ', שדמותו – לא נכחיש זאת – כדמות ליצן קטן קומה, אבל יש לי כבר מועמד להציע להם לתפקיד.
חשבתי על מאמננו הלאומי שיבוא לעשות להם קצת סדר, ולהביא אותם מלמטה, בהפוכה, דרך טורניר ההזדמנות הסופר-דופר אחרונה להציל את המסורת והשם שלהם. אחר כך פתאום הבנתי, שמאמננו, הממנכ"ל את מכבי ת"א בזמנו הפנוי, לא יעזוב את ישראל והשריש כאן שורשיו למשך זמן ארוך.
אז דייויד בלאט, מה רע? או אפילו שרון דרוקר, או ארז אדלשטיין או דן שמיר. כל אחד מהם יהיה יותר טוב מסלאבניץ', ויוביל אותם רחוק. עם חומר גלם כזה, כל מה שצריך זה לבצע כיוון כלים מחודש. זה הכל.
ואם הרוסים בלעו רוק, הזיזו הצידה את הכבוד הלאומי והגאווה היתרה והביאו את המאמן הזר שהוא האבא של כל האבות של המאמנים הזרים (גם אמריקאי, גם ישראלי), כנראה שהגיע גם זמנם של הסרבים.
אז התנצלותך מתקבלת, ארצג. מסור ד"ש לכל החבורה ותתחיל לפעול להבאתו של מאמן זר במקום הליצן הזה שעמד על הקווים שלכם באליפות.
ולראיה באתי על החתום,
ע. ס.
יו"ר דירקטוריון כדורסלע
