רגע האמת מתקרב ובו תתמודד נבחרת ישראל הגאה והאהודה נגד נבחרת ספרד, זו שהוכתרה כאן מראש כפייבוריטית לזכייה ועליה הניח שוטה הנבואה את מיטב מעותיו ומנות ההימורים שלו.

מה קורה כשהנבחרת שלך משחקת במשחק על חייה בטורניר, נגד נבחרת שיש לך אינטרס כלכלי מובהק ביחס להצלחה שלה בטורניר?

מה מנצח, הגאווה הלאומית, הלב ותחושת ההשתייכות הנהדרת כפי שבאו לידי ביטוי בעיקר במשחק נגד קרואטיה, או הכיס, הרווחה האישית והתחושה שיכולת לבוקיז הארורים האלה ועשית להם בית ספר?

לצורך העניין ביקשנו את תגובתו של שוטה הנבואה, אשר פטר אותנו ב"אין תגובה" חלוש ונמלט על נפשו אל ההרים. גורמים המקורבים לשוטה מסרו, שהוא עסוק כרגע בספירת שטרות אובססיבית בעקבות זכייתו בסכום בן ארבע ספרות בדולרים לאחר שרוז'ה-שלנו וגם שלו שוב לא אכזב.

אמנם היינו בכל הסרטים, התסריטים, המחזות ושאר מיצגי במה באשר הם, אבל נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שהפעם לא נוכל לספרדים. זה לא רק האולם והקהל הביתי, ולא רק המחויבות האדירה לנבחרת כפי שבאה לידי ביטוי בחזרה של גרבאחוסה לשחק בכל מחיר ובנכונות של שחקני NBA כמו סרחיו רודריגז וחואן נבארו לעלות מהספסל ללא ציוץ. זה פשוט כי לנבחרת שמפסידה לפורטוגל אין תקומה. אנחנו, בניגוד ללטבים, עוד קיבלנו סיכוי לתקן. חי זקנו של הנביא-נזיר גאסול (ככה הוא נראה לפחות), שהתחושה היא שזה מעט מדי ומאוחר מדי.

בגדול, זה אמור להיות משחק של כוס קפה טוב, פיצוחים נאים לחיך ואיזה שני ארטיקים צוננים עם חתיכת אבטיח שאותה נשמור לרבע האחרון. אם יבואו הפתעות תוך כדי משחק תמיד נהיה שם, מצפים, מאמינים, מקווים, אבל גם לא נפתח ציפיות ולא נחיה באשליות. אם מאירק'ה יבשל לנו חג שמח ושנה טובה, ודאי שלא נאמר לו לא ונקבל בזרועות פתוחות. ואם לא, נודה לו על קילומטרז' אדיר שעשה – וכל זה בריצת ברווז, הלו - ונכבדו על קריירה אדירה בנבחרת ישראל שמגיעה לסיומה.

טוב לשחק מול אלופת עולם במשחק האחרון בטורניר. יום יבוא ומורן רוט יספר לניניו על אותן ארבע דקות בסיום, בהן שיחק מול הרכז העולה רודריגז, בגארבג'-טיים, כשהספרדים הובילו כבר 67:81. איך לחץ את ידו של נבארו ואיחל לו הצלחה בממפיס, רגע לפני שחזר לאולם הפחים בחולון. איך צעק לו אחד האוהדים הספרדים היי, טפירו, יש לך מקום אצלנו בבילבאו, אולי תחתום? והוא הסמיק קלות ואמר: "לא אני הוא הגיבור הקשוח, זה הוא, ההוא שם, המכחכח, אתם רואים אותו? לכו דברו איתו, אבל הוא חתום בלאו הכי בבני השרון".

כי אף פעם לא ידעו הספרדים הארורים, מיהו בעצם מאירק'ה שלנו. סיפור שהיה:

באליפות אירופה 2001 בטורקיה עליתי על ההסעה מהמלון לאולם, בדרך למשחק בין ישראל לספרד. לידי ישבו שלושה עיתונאים ספרדים, מבוגר, לא מבוגר ולא צעיר, וצעיר, שזה נשמע קצת כמו הבדיחה על הפרסי, ההודי והגרוזיני, כן?

ואף אחד מהשלושה לא ידע מי זה מאיר טפירו. הם התחילו לעבור על ההרכב של ישראל מתוך מדריך האליפות שהיה בידיהם ודיברו אך ורק על עודד קטש, מתי הוא יחלים מהפציעה ומה יש לנו למכור בלעדיו. בעצם, דיברו קצת גם על דורון שפר.

בנבחרת שיחקו אז ליאור ליובין, פפי תורג'מן, שחר גורדון חסר התקדים, משה מזרחי, ברק פלג, אפיק נסים, עידו קוז'יקרו, יואב ספר, יניב גרין וגם ישראל שיינפלד. ונשענו אז על מאירק'ה, אבל הטמבלים ההם לא שמעו עליו.

ובא המאירק'ה ומה אני אגיד לכם – הביא להם באבי אביהם, למנוולים. 14 נקודות, שליטה בקצב, סלים מדהימים ואסיסטים יפהפיים. עד שהגיע שחר גורדון עם אותה החטאה מפורסמת והמשחק נגמר. ארבע הפרש להם, בסיומו של דבר, אבל אחר כך, בדרך חזרה למלון העיתונאים הספרדיים תחקרו אותי ממושכות ונואשות על אודות הפלא שכבר אז היה ממצמץ ומכחכח ומשתעל רבות מאוד על המגרש, והודו כי מדובר בתחליף נאה כרפאל ואף סביר לגמרי לקטש ושפר.

כך שאם נבחרת ישראל לא תעלה לשלב הבא, מה שנשאר הוא בעיקר להמם את היריבה. להשאיר את יכולתנו בזיכרונה. דאנק של ליאור אליהו על הפרצוף של גאסול יתקבל ביותר מברכה. קוסט-טו-קוסט חסר תקדים ואמיץ במיוחד של דרור חג'ג', עם סל ופאול על הראש של פליפה רייס, ייחשב למעדן דליקטס. שלוש צ'אקות רצופות של מתן נאור מול נבארו ההמום והלא שומר ייחשבו לתענוג עילאי. וירון רוברטס, ממנו נבקש לסחוט עבירת תוקף מרודי פרננדס, רגעים לפני שהוא הופך לכוכב NBA. רודי, לא ירון, כן?

ובפנטזיה שמיימית זו נסיים הפעם. ואם תגיע פנטזיה טובה מזו, בה ישראל מנצחת את ספרד בשתיים הפרש, או אפילו בנקודה, נחסיר פעימה מרוב עושר, אם כי נרוץ מיד אל טופסי ההימורים לוודא שההפסד המפתיע לא עלול, חלילה, לפגוע בסיכוייהם של הספרדים לרוץ אל התואר מעמדה נוחה בדירוג הטבלאי.

ובינתיים אנחנו מתבשרים שנבארו ורייס לא ישחקו הערב.

ועד אז,

שלומות ונצורות לכם בשלב זה.