רק לא מזמן דיבר דייויד בלאט על ניצחון דוד על גוליית בגמר אליפות אירופה. ספרד אמנם היתה חזקה, אבל רוסיה בטח לא היתה דוד. המצ'-אפ שבלאט בנה בתיאוריה לא היה הכי מדויק במציאות, אם כי הדרך שבה זכה בתואר, סל ניצחון שתי שניות לסיום מידיו של השחקן הכי נמוך וזריז שהיה לו במגרש, מזכירה אולי במשהו את אותו קרב חסר תקדים מהימים ההם.

בלאט עסוק עכשיו בענייני אפס פילזן-שלנו, קבוצה שסוחבת איתה כבר חמש עשרה שנות זיקה לנשיא הסיפרה, למוסד הסיפרתי ובשנה וחצי האחרונות גם לדירקטוריון כדורסלע. מאמננו החדש והנוצץ בונה את קבוצת החלומות שלו והפעם עם אקצנט טורקי. נעשה הכל כדי לא להפריע לו במלאכה. אבל רק דבר רציתי לומר לו בתקווה שמישהו – אולי איש המחשבים דני גוט – יסבר את אוזנו בתגלית הפרטית שלי.

וכל שאני רוצה לומר הוא, שבזמן הזה שבלאט עובד ועסוק נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שראיתי קרב אמיתי בין דוד לגוליית מודרניים.

יכול להיות שגוליית לא ממש נראה כזה. בסך הכל, פרננדו גונסאלס נראה כמו בחור נחמד מאוד ואפילו יפה-מראה (מה חשבתם, סתם התלבשה עליו ג'יזלה דולקו מארגנטינה?), אבל הוא מדורג שישי בעולם ודודי סלע, אשכרה דוד מקורי, רק במקום ה-105.

סלע הוא גם נמוך, זריז, מהיר תגובה, מהיר חימה, ולא תאמינו – סוג של אדמוני, או לפחות ג'ינג'י. כמו אותו מלך יהודי קדום, אחד החביבים ביותר שהיו כאן.

אני לא עד כדי כך זוכר את פרטי המקרה צעד אחר צעד (תיכף נבקש את עזרת קוראינו הדתיים, כפי שכבר התבקשו פעם לעזור בעניין פרשת פנחס והקשר שלה לרבי פנחס הגרשוני). ברם אולם ואף על פי כן, אם אני זוכר נכון היה שם נוקטאאוט. דוד דפק לו איזה קליע לראש והענק התמוטט.

כאן זה לא ממש עבד ככה. דודי סלע רץ כל הצהריים ועד שעות הערב ולא נח אלא לאחר ששקעה השמש. גוליית גונסאלס נעשה כבד יותר ויותר ברגליו ובשלב כלשהו של המערכה הרביעית של הקרב, לא יכול היה לסחוב יותר. כששובר השיוויון הלך לדודי המלך, המערכה החמישית היתה רק העברת זמן עד שגונסאלס ייפול על הרצפה וייכנע.

לא רואה חוכמה גדולה בלשחק עם הולדן וקירילנקו וחריאפה וסבראשנקו, שהוא-הוא גוליית הקלאסי לדעתי (לפחות בתקופה הנוכחית, פעם זה היה ולדימיר טקאצ'נקו), ועוד לקרוא עצמך דוד. קצת מוגזם הייתי אומר, אבל יופי של סיפור מכר בלאט לשחקני נבחרת רוסיה בחדר ההלבשה.

דוד מול גוליית זה דודי סלע נגד פרננדו גונסאלס. עף כמו פרפר ועוקץ כמו דבורה. לא מתייאש, לא מתעייף. קטנה פה, קטנה שם, בומבל'ה שם, בומבל'ה פה. איזה קרב זה היה. לתפארת מדינת ישראל, כאשר המוני העם יושבים ביציע ומריעים בקולי קולות. למנצח שיר מזמור.

מה קרה לאולמרט, אגב, איפה הוא היה אתמול ואיך זה ששמעון פרס התקשר אל דוד המלך אחרי המשחק ולא הראיס אל ווזארה? והאם כבר יש לו את מספר הסלולרי של אלי רבי, או שבספטמבר זה שמעל'ה פרס שעובד עם הספורט?

לא ברור.

אהה, רגע, חוזר בי. מודיעים לי עכשיו שגם אולמרט לא החמיץ את ההזדמנות והרים טלפון. יפה, אז עכשיו יש לנו תחרות על מי יברך ראשון. נאה, נאה כרפאל.

חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי את השיר 'גוליית' של להקת כוורת מ-1975. מצד שני, מה שכן צף ועלה הוא ביצוע של איזה בחור – ממש ממש לא רע – לשיר המופתי ההוא. הנה הוא פה, להנאתכם. תנו לו צ'אנס, הוא שר מהדוד המלך שלו.

ועכשיו, פנייה נרגשת לחבר'ה הדתיים שבינינו: מאוד הייתי רוצה להיזכר בפרטים המדויקים של הקרב בין דוד לגוליית. מה היה גובהו של דוד ומה גובהו של גוליית. ומשקל של שניהם, יש? מתי זה היה, איפה, כמה זמן נמשך, והאם זה היה ניצחון בנוקאאוט או רק בנקודות. האם גוליית מת במקום, או רק פונה על אלונקה מכר הדשא ונהרג בבית החולים ההסמוך למקום האירוע. וכמה אוהדים היו ביציעים, גם זה חשוב.

התשובות שיגיעו יפורסמו, כי לא רק כדורסל ומוסיקה אנחנו מדברים כאן, גם היסטוריה ותנ"ך ועוד. הלינק הנשיאותי מחכה למיילים שלכם.

וכמאמר היונה ההנפלדית בעת פרישתו אגיד רק זאת: אז תודה.