כולם מדברים על דודי סלע היום הזה, כולל כאן ממש, אבל מיהו ומהו דודי עם כל ה-1.75 מ' המאיימים שלו, לעומת נועם אוקון חסר התקדים המזכיר במשהו במראהו, נתקשה להכחיש זאת, את גור שלף.

הלו, בזכות אוקון למדתי להכיר את כל כתבי ערוץ הספורט. אם ישנם אחרים שבפניהם לא נתקלתי אתמול, זה בטח לא באשמתו. הוא עשה את שלו. בענק עשה את שלו, לא סתם. וכל זה מבלי ששיחק.

יש רגעים בהם אדם שוכח לאיזה צד של החיים חולפים ימיו, שרו פעם חז"לינו המכונים גם תיסלם מעת לעת. סיטואציה כזו ממש נחתה על אוקון המאושר, שבא עם תוכנית מגירה מוכנה בדיוק לרגע הזה, שבו דוד הקטן מטיל סלע על הראש של גונסאלס-גוליית וסוגר עניין בחמש מערכות למצהלות הקהל המקומי.

"אני רוצה להגיד", אמר בסיום אוקון המתורגל היטב לכתב גיל ברק, "שאמנם קיסר אין לנו בישראל, אבל מלך יש. דודי סלע הוא המלך", זרח הטניסאי שנכנס לספר האגדות בזכות המשפט הענק שטבע.

והוא לא הירפה. בעוד סלע כבר מתראיין אצל דני ענבר בפינה אחרת של המגרש, הגיח לפתע אוקון משום מקום, לפת את המיקרופון, הסיט אותו לכיוונו, התנצל בפני ענבר על ההתפרצות הלא מקובלת ואמר שהוא חייב להגיד משהו לאומה וזהו, תיכף הוא הולך. "אני רק רוצה להגיד", אמר ופניו קורנות, "שקיסר אין לנו בישראל, אבל יש לנו מלך. דודי סלע הוא המלך".

באחת עשרה ועשרה בלילה הייתי כחולם. בשידור חי ממסעדת 206 (מה רע לגוון באיזה ג'קו, קיבינימט?) ניהל הכתב המכובד בן מיטלמן בעל המראה הנורדי שיחה ערה עם סלע החצי-שתוי חצי-רדום ובעל הדיבור המעומעם-משהו באופן כרוני. סלע עוד הספיק להרביץ משפט או שניים, לפני שהמיקרופון הוגש לאנדי רם, שדיבר על העתיד לקרות בבית העליון, כשלשם שינוי הוא רציני לחלוטין.

"מה הרצינות הזו, אנדי?", שאל אוקון ההמום שניצב לידו, ואיכשהו, כשהמיקרופון הגיע פתאום למרחק סביר מפיו, השתבשה השיחה לחלוטין ושמעתי את זה שוב, בשלישית:

"אמנם אין קיסר בישראל, אבל מלך יש גם יש. דודי סלע הוא המלך".

כזה אדם מבושם מעצמו בטירוף לא ראיתי כבר שנים. אין לי ספק קל שבקלים, שהרבה יותר משאוקון התכונן למשחק הנועל של התחרות נגד ניקולאס מאסו, הוא עמד מול המראה, הביט על עצמו מכל זווית וביקש מהאל הטוב חנינה, חתימה, לא משנה מה – העיקר שדודי סלע ינצח וימנע ממנו את הלחץ של משחק אחרון ומכריע.

"הכל, הכל אני אתן", אמר אוקון מול המראה לאל הטוב, "אני אקרא לו מלך, אני אמצא משהו על קיסר, רק תן לי שכל הסיפור ייגמר ולא אצטרך לעלות למשחק מכריע. וזה הכל!!!".

וואלאק, יש אנשים עם מזל. האל הטוב הקשיב לו. אוקון היה כל כך אסיר תודה, שאיבד את הראש לגמרי מול כל מיקרופון רענן, או לפחות כזה שחמוש בבטרייה.

ולא נכחיש זאת כלל ועיקר: האיש יצא קיסר.