מה הקטע עם מורילו דה רוסה, הברזילאי החדש של מכבי ת"א? על פי רוב הדיווחים הוא אמור להיות מושאל בקרוב לקבוצה אחרת. על פי מקצתם, אם יגלה יכולת ממש טובה לאורך ההכנה יש סיכוי טוב שיישאר בסגל בסופו של דבר. בינתיים הוא מתאמן עם הקבוצה בסלובניה.

את ניקולה וויצ'יץ' הספקנו להכיר מצוין. אין עונה שבה הוא לא פצוע בדרך כזו או אחרת. על הפציעות לאורך הקריירה של מרקוס פייזר שמענו וקראנו. במקביל, מגיעות כל הזמן ידיעות על התעבות הסגלים של הקבוצות הבכירות באירופה.

אם הוא יגיע למכבי ת"א הקו הקדמי יורכב מליאור אליהו, ניקולה וויצ'יץ', מרכוס פייזר, טרנס מוריס ומורילו דה רוסה. חמישה זה יותר מדי, נכון, אבל אני לא יודע בכמה שבועות מתוך העונה יעמדו כל החמישה האלה כשירים ובריאים לרשות מכבי ת"א. מספיק שאחד מהגבוהים יסבול מפציעה רצינית של חודש וחצי, כדי שהברזילאי יוכל ליהנות מבמה רצינית.

מצד שני, אם הוא יהיה בסגל, ובהנחה שהוא האחרון מבחינת סדר החשיבות לפחות על פי שיקולי הפתיחה, דה רוסה עלול להיפגע מבחינת דקות משחק ולא רק הוא: גם ליאור אליהו, או טרנס מוריס. יכול להיות בסיטואציה מסוימת שגם ניקולה וויצ'יץ' ישחק פחות, כי הרי צריך לשמור על הגב שלו. התעטשות חזקה מדי, חלילה, ומשהו עלול לזוז לו שם בחוליות, יו נואו.

מבחינת העיתוי (סוף ספטמבר ודה רוסה עדיין לא יודע מה יהיה בגורלו בעונה הקרובה), יש למכבי ת"א תקדים לא רע בכלל: וויצ'יץ' הושאל בזמנו לוילרבאן אחרי שני מחזורי יורוליג כך שמבחינת תאריכים יש פה עוד חודש לפחות למרוח.

בזמן הזה סביר שמכבי מנסה לעשות לו שופינג. קבוצות כמו רמת גן וגליל עליון ששמן נקשר אליו זה כסף קטן, והן וודאי רוצות לקלוט אותו ולשלם שני גרושים רק אם מכבי ת"א תשלם 99% משכרו. כנראה שעובדים עכשיו ברמה האירופית בשביל דה רוסה. עם וויצ'יץ', שהיה שם מוכר באירופה כבר בגיל 23, היה יותר קל, כנראה. דה רוסה בא מדרום אמריקה. זה קצת אחרת.

בשורה התחתונה, אין חוקים בדברים האלה. אפשר להשאיל ואחר כך להצטער שהוא לא עומד לרשותך כשמישהו ייפצע, או להתחרט בדיעבד כשדה רוסה יתגלה כתותח גדול בקבוצה האחרת שלו.

אפשר להשאיר אותו, ואז העונה יכולה לעבור נקייה מפציעות באופן יחסי והוא עצמו, או אחד הגבוהים האחרים, יסבול מהיעדר דקות קיצוני שיגרום לתסכול ושחיקה מוראלית. שני אלמנטים שיותר טוב לחיות בלעדיהם מאשר איתם.

כך או אחרת, אחרת או כך, ראיתי פרומו לקידום משחקי הראווה של מכבי ת"א בקפריסין נגד אולימפיאקוס ופאנליניוס בסוף השבוע הבא. גם את המשחק של הפועל ירושלים נגד פנתינאייקוס ישדרו. אחח, עונת הכדורסל מתחילה. כתמיד, נקבל אותה בברכה. ברם אולם ואף על פי כן, מהיכרותי עם כוחותינו כאן בדירקטוריון, סביר שעד ינואר כבר נהיה כאן חצי פגרים כולנו ונייחל ממושכות ואנושות לסיומה.

הבשורה הרעה: זה בערוץ בתשלום. הבשורה הטובה: עדיין יש לי גישה עד סוף אוקטובר, מהמנוי הקצר שעשיתי בזמן אליפות אירופה. ופיייי קיבינימט כל הערוצים האלה.

ובעניינים אחרים: במוצ"ש יש דרבי ישראלי בין אור איתן למשה מזרחי, כבר במחזור הפתיחה בליגה הצרפתית. איתן בשולה, מזרחי בפאריס. אנטואן ריגודו הוא המנהל הספורטיבי או המנהל המקצועי, לא משנה ההגדרה. יש לי הרגשה שאם הוא עולה לחיובים נגד שני הצלפים הישראלים, הוא מנצח את שניהם אפילו שעבר כבר די הרבה זמן מאז פרש.

תכל'ס, מעניין מה יקרה עם ארבעת הישראלים בצרפת מבחינת השתתפות בנבחרת ישראל. אפיק נסים כבר שם איקס על הנבחרת, והנבחרת מחזירה לו באיקס משלה. את פרטי הסיפור הזה לא נדע לעולם, יען כי אף אחד מהצדדים לא ממש פותח את הסיפור ומגלגל אותו החוצה. אישית, וזה לא מבוסס על כלום, יש לי תחושה שהסיכוי שנראה של נסים שוב בנבחרת ישראל קשור למינוי מאמן אחר. אם זה ימשיך להיות "מאמננו הלאומי", נסים לא יהיה שם. אם יבוא אחר, אולי אפשר לפתור את העניין בשיחה אחת פשוטה.

מזרחי לא שיחק בנבחרת באליפות האחרונה, אחרי שהיה חבר בה בשלוש האליפויות הקודמות. לרמות שנראה ומרגיש כאילו הוא בן 32, הוא רק בן 27 ויש לו עוד אחת לתת בלי בעיה, אולי יותר. אור איתן אף פעם לא היה חלק אמיתי מהנבחרת, למרות הצ'אנסים הבודדים שקיבל פה ושם בסגל הרחב. רביב לימונד, שהיה כוכב בנבחרת נוער ובנבחרת הצעירה, חייב להיות בבוגרים בקמפיין הבא אלא אם כן העונה הקרובה תגרום לו לפגיעה טוטאלית ביכולת ובכיוון הכללי של הקריירה שלו.

באיטליה נפתחת עוד עונה ואין בה אף ישראלי. הנבחרת שלהם חטפה בוקס לפרצוף, הקבוצות שלהם לא משהו בכלל, ואף אחת מהן לא מועמדת להגיע לפיינל פור האירופי. הזרים שמגיעים לשם לא ברמה גבוהה כמו פעם, לפני הרבה שנים, והשמות לא אטרקטיביים. כל זה, כמובן, לא מעניין אותי כשהוא זה, יען כי סוג של איטלקי אני בנפש, כנראה, ולמשמע (כמו שאומר דני דבורין) שמות כמו פורטזה בולוניה, הששה אלי קרב נגד פרמיאטה מונטגרנארו, אני מניח את הכל בצד ונכנס לעניין.

השפה הורגת אותי.

המקומות והנופים גם.

הבחורות בטח.

והאוכל. פשששש, האוכל.

הכדורסל, כידוע, הוא בסך הכל סיפור כיסוי.

שלומות ונצורות לכם בשלב זה.