את החוויות המדהימות, המפעימות, הלא דומות לשום דבר אחר, שמקורן בחדר הלידה, אשאיר לעצמי הפעם למרות חירות הכתיבה ההולכת ומתפשטת שלי כאן. ברם אולם ואף על פי כן, מודה שמאוד קשה לחזור לשגרה אחרי דבר כזה, באמת.

תינוק שמצטרף למשפחה, על כל המשתמע ועל כל ההליך שלפני ובזמן ואחרי, הוא אולי הדבר הגדול ביותר שיכול לקרות להורים. בימים האחרונים ניסיתי פה ושם לעקוב אחרי כדורסל, השתדלתי אפילו להרים כאן כמה אייטמונים תוך כדי תנועה, אבל הראש היה פשוט ריק ושום דבר אחר לא נראה חשוב או דחוף מדי. מלים וביטויים שכבר הספקתי מזמן לשכוח חוזרים על עצמם עכשיו בבת אחת.

תחזיק אותו רגע. יואו, איזה מאמי. תעזור לי רגע עם החיתול. איפה אתה, לאן נעלמת?

פעם אחת כבר ממש התיישבתי מול המחשב וכתבתי פסקה שלמה, מה אתם יודעים. די מהר התחיל לכאוב לי הראש, העייפות של הימים האחרונים עשתה שריר, ומחקתי את הטקסט, כיביתי את המחשב והלכתי לישון. ניסיתי לפחות, כי הראש עובד שעות נוספות ולא נותן מנוח. הרעייה בבית החולים, יש שני ילדים אחרים לטפל בהם וקשה לעקוב ולהזדהות.

נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שיציע העיתונות, תוכנית שאני נהנה לראות בדרך כלל, היתה דלוחה כמו מרק תפל. אף חדשה לא הצליחה להסעיר. לא הניצחון של מכבי ת"א על דומז'אלה, לא התבוסה שלה מול לובליאנה ולא המשחק של הפועל ירושלים נגד איזו זאגרב. אני מקווה להגיע לסוף השבוע מאושש וחד יותר, כדי לראות, ליהנות ולהתרשם מהסגלים של מכבי ת"א והפועל ירושלים בטורניר ניקוסיה.

מרכך בדין לתינוק, תינוקלין, מקלות אוזניים לתינוק, סדיני בד, חיתולים של פאמפרס, מגבונים לחים.

תינוק חדש מביא המון אנרגיות חדשות. מהר מאוד העייפות משתלטת על הכל, אבל יש איזו תחושה של משהו נקי באוויר. יותר נכונות לכוון, לטפל, לסדר, לארגן. שיהיה נוח, שיהיה טוב, שיהיה מאורגן. יכול להיות שככה מרגישה ציפור כשהיא בונה קן לגוזליה? עפה בטירוף ממקום למקום, נושאת במקורה עוד זרד ועוד חתיכת ענף קטן כדי לבנות בית שיתאים בול לצאצאים? מאוד יכול להיות, לא נכחיש זאת, אם כי מעולם לא שאלתי ציפור לרגשותיה הפרטיים.

סבון נוזלי ג'ונסון, מדחום, מדחום לטמפרטורת החדר, עריסה, סדינים לעריסה, צמר גפן, דזיטין, אלקוקסידין לשאריות חבל הטבור.

העולם שבחוץ נראה קר ומנוכר. זאת אומרת, חם ומנוכר, כי החום הוא בלתי נסבל. באמת, מה עשינו רע שמגיע לנו מזג אוויר הביל כל כך בתחילת אוקטובר? מה עם איזו רוח רעננה ושמונה מעלות פחות בממוצע? ביזיון. כך או אחרת, אחרת או כך, אף גורם חיצוני לא יתחשב בכם במיוחד אם וכאשר ייוולד לכם תינוק. לא מעניין אף אחד שעברתם יממה ויותר בלי שינה. ניסיתי לישון באותו לילה שאחרי הלידה. חבורה של אהבלים עשתה מסיבה על גג אחד הבתים הסמוכים והרעש ישב לי ממש בתוך האוזן בבית. בשבע ורבע בבוקר כבר הפעילו מכסחת דשא בגינה שליד, ובשמונה וחצי דפקו הפטישים וקדחו המקדחות בדירה שממול, שכבר חודשיים וחצי עוברת שיפוץ. יימח שמם של השכנים החדשים. מה הם חושבים לעשות מהדירה המזורגגת שלהם, ארמון?

בייב סנס, בגדים בשילב, רישום תעודת לידה, לבחור שם, כסא לתינוק למכונית, שקיות, שקיות, שקיות – המון שקיות. לקנות בונבוניירה לאחיות המדהימות. לשים את זרי הפרחים שקיבלנו באגרטלים מתאימים. אהה, אז תגידו שאתם לא יודעים מה זה בייבי סנס, למה חיכיתם לרגע האחרון? לא משנה, כשיגיע זמנכם תדעו.

גיל והתרגיל מספר שתיכף מתחילה הליגה הלאומית. ואללה? אני חושב לעצמי, זה כבר ממש קורה, הא? ובאמת אוקטובר בלי לשים לב. תיכף תתחיל השגרה. מי משחק אצלכם במכבי שוהם, אני שואל אותו. אסף דותן, הוא עונה, יניב בביוף. עוד אין לנו זר. את שחר כהן שחררנו בחזרה לאשקלון על פי בקשתו.

נראה לי שאתם הולכים לרדת ליגה, לא? אני אומר לו.

לא זוכר מה הוא ענה. בדיוק הייתי צריך ללכת עם חברה של רעיית הנשיא אל המכונית של אחת החברות שלה, כדי להעמיס בגדים שפעם נתנו לה ועכשיו היא מחזירה. נבחר, נראה מה מתאים ומה לא. ככה זה, אתם יודעים. לא הכל קונים חדש. בחלק מהבגדים עושים שימוש חוזר. את השאר בטח נתרום.

אמבטיה לתינוק, כובע לתינוק, משחה כזו, משחה אחרת, יש לו צהבת. ביקורת למחרת בבית החולים, זריקת אנטי וירוס כזה וזריקת אנטי וירוס אחרת, הנקה, שינה טרופה, מוצצים מסיליקון, תרופות בקופת חולים מכבי.

ליד הסופר-פארם אני פוגש את שימי ריגר, ממתין לתורו במספרה. פששש, לא דיברתי איתו המון זמן. מעלים קצת נשכחות, מדברים על הא ועל דא. לא ילד, שימי. פעם, באיזו אליפות בתי ספר בפ"ת, הוא שפט משחק. זה היה חטיבת בן גוריון מפ"ת (שלי) נגד בית ספר "במעלה" באולם בבארות יצחק. ריגר שפט, פתחתי חלש, אחר כך נתתי הצגה. הוא התרשם ומאז אנחנו מכירים. עכשיו הוא רמת גני, כמוני. 25 שנים עברו מאז בערך. זרקתי לו כמה דעות אישיות בנוגע לכל העניינים שהוא קשור אליהם או מעורב בהם בערוץ הספורט. הוא הקשיב, השמיע, היה נחמד לדבר.

צעצועים לילד, עגלה, לפנות את הבג'אז במכונית שיהיה מקום, להכניס כל חיתול מלוכלך לשקית, לקשור ולזרוק לפח, לקנות גם איזה סימילאק אחד שיהיה בינתיים, למקרה שיפסיק לינוק משום מה. לסגור מוהל ומועד לברית מילה. ולא פחות חשוב מהכל – להעניק יחס לאיתי ונגה באותה מידה כמו קודם, כאילו שום דבר לא השתנה.

רעיית הנשיא מוטרדת, עצבנית, עייפה. מסתמן קו שמאוד לא מתאים לאף אחד מאיתנו: תומר ישן ביום, ער בלילה. רע, רע מאוד. מצד שני, גם אני הייתי כזה ובסוף נעשיתי נשיא. אולי הוא יגיע אפילו רחוק יותר. קבלו סימון של סמיילי, כן?