חלק מהדברים שהיו לי לומר לגבי תופעת הדרום-אמריקאים שהתנקזה פתאום אלינו בזמן קצר, כבר כתבתי ל-ONE. את הסיפורים האישיים, כאלה שהם יותר כדורסלע-אוריינטד, אני משאיר לכאן. וכזה הוא בדיוק הסיפור על רובן וולקוביסקי, הסנטר הג'ינג'י חתום-המבע ששיחק כבר בחצי אירופה והגיע מארגנטינה.

היו ימים אי-שם בתחילת התשעים, כשבארץ נפוצה שמועה לגבי סנטר ארגנטינאי-יהודי צעיר שמככב בליגה הארגנטינית, והוא בכלל יהודי כפי שאמור להעיד השם הפולני שלו. פורסמו אז סיפורים על אריק בריאלובסקי, שהיה אז מאמן במחלקת הנוער של מכבי ת"א או מכבי דרום או משהו כזה, לפיהם האיש יצא באישון לילה לארגנטינה כדי לסגור עניין ולהביא את הענק באוזניים.

אתם יודעים מה, אולי זה היה דווקא בשעת בוקר נוחה יחסית, לא יודע.

אחר כך גם טל ברודי היה מעורב, רק שלא זכור לי באיזה אופן. אולי הוא יצא לארגנטינה לראות את וולקוביסקי משחק. אולי הוא הצטרף לבריאלובסקי כדי לספר לילד הארגנטינאי, עד כמה נחמד בישראל גם לעולים חדשים, כמי שמהווה הוכחה ניצחת לעניין.

לימים נפל הסיפור ולא יצא לפועל, לא לפני שניסו להביא לכאן גם את חואן אספיל, שהתאמן פעם-פעמיים-שלוש עם מכבי דרום ומכבי ת"א. רלף קליין אמר עליו שיש לו ידית, ושאם הוא יהודי מכבי תחתים אותו. אז כנראה שהוא לא היה, כי מכבי לא החתימה. ומאז ועד היום הזה הוא מעביר את רוב שנותיו בליגה הספרדית הראשונה והשנייה (חזר עכשיו עם לאון נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, אל הליגה הבכירה). כבר בן 39 האיש ואפילו זכה לעמוד במשך שבוע שלם בחידת 'בעל המאה'.

נכבדו על כך.

ב-1993 נסעתי לאליפות העולם לנבחרות עד גיל 22, וכבר יצא לי לכתוב על זה כאן פעם או פעמיים (זכור הסיפור המלבב והמופתי כאחד על אנה איסאבל מאחידה, ואם לא זכור לכם - הפסדתם). רק אז הבנתי איפה אנחנו בכלל. מכל עבר נבחרות של מדינות ענק כמו אוסטרליה, ברזיל, קנדה וארגנטינה, שלא לדבר על ארצות הברית. ואנחנו מה? כולה קורן אמישה, אורי להב, אורי כהן-מינץ ודודי אדלר, אליל הבנות המקומיות.

השליח מטעם העיתון של המדינה היה אבי סגל, איש חרוץ וריפורטר בדמו. לא אחד שייתן לך סל קל בלי לבצע עבירה קודם ולשלוח אותך לקו. בשל הסמיכות היחסית של הפרסומים בענייני וולקוביצקי, היה ברור כבר במטוס בדרך לויאדוליד, ספרד, שהדבר הראשון שאנחנו עושים זה ללכת ולברר עם הג'ינג'י אחת ולתמיד אם הוא יהודי או לא. פשוט, העניין צבר כל כך הרבה גרסאות בזמנו, שרצינו לסגור עניין וזהו זה. כלומר, לדעת את האמת מפי הסוס. וואחד סוס היה וולקוביסקי.

אז, אגב, עוד קראו לו וולקוביצקי. האיש תיקן אותנו, שבספרדית אין צ' ואין ז'. רק סמך.

בקיצור, ידענו שאין פה מקום לסקופים וכאלה כי שנינו בעניין. נלך יחד אל הענק ונשאל את פיו. איתרנו את החמור הגדול, ניגשנו אליו ושאלנו אם הוא יהודי. התברר שבהמת המשא בקושי יודע אנגלית ולא הבין את השאלה. חזרנו על השאלה פעם ועוד פעם. סוס היאור ענה, שהוא חושב שלא.

שהוא לא יהודי.

"חושב"? תמהנו נואשות וממושכות.

"לא יודע, חושב שאני לא יהודי", הוא הסביר בחצי ספרדית ורבע אנגלית ולא ביאר דבר.

דיווחנו על כך ביגון מסוים למערכות העיתונים, בימים שעוד היה טעם להמתין למוצא פיהם יען כי היו בלעדיים בשטח ללא הפרעות אינטרנטיות כאלה ואחרות.

אחר כך ראינו אותו משחק בנבחרת. ראינו בהמה גדולה וחזקה עומדת על המגרש, לוקחת ריבאונדים, קולעת מחצי מרחק, סוחטת עבירות, כל רגל כמו גזע, אבל לא מי יודע פלאשית או מבריקה. שחקן מאוד טכני. מאוד מוגבל. קצת רובוטי אפילו, אבל איזה הרקולס, יא אולוהים. איזה 2.08 מוצק וחייתי וחזק. חבל על הזמן.

ואז ירד האסימון.

יהודי? איך בכלל חשבו שאחד כזה יכול להיות יהודי? האיש נראה כמו האל אטלס או משהו וכידוע, אין כאלה יהודים בעולם. ואם יש, הביאוהו לכאן שנדעהו, נדבר גלויות יש או אין.

בחלוף הזמן, כמו שהיה אומר ודאי דני דבורין לו היה מתבקש, הפך וולקוביסקי לשחקן נבחרת ארגנטינה הבוגרת, לאלוף אולימפי, לשחקן NBA, לשחקן צסק"א מוסקבה ועבר עוד כמה וכמה קבוצות בדרך כולל לא מעט ביקורים בישראל. כיום, בגיל 34, הוא בסופוט, אלופת פולין.

קיווינו תמיד למצוא כיפה על ראשו באחד הביקורים האלה עם כל מיני חימקי כאלה ואחרות, שמא התבלבל אז ב-1993 בויאדוליד והוא בכל זאת יהודי.

זה לא יצא.

טוב, ניסינו.