אני משוכנע שגם בעוד חצי שנה למונט ג'ונס יוכל לחדור בין שלושה שחקנים, לעשות ריוורס ליי-אפ ולסחוט עבירה (אותה ודאי יחטיא, כי אין מושלם אצל למונט). גם די ברור לי שטונג'י אווג'ובי ימשיך להפחיד אנשים בעוד חמישה חודשים, להוריד ריבאונדים, להרביץ כמה צ'אקות ומסירות יפות ולתת הצגות מפעם לפעם בצבע.

מהבחינה הזו עפולה/גלבוע/אפרוחי סר ש. הרמלין/העמק עשתה עסקה טובה, כביכול. היא הלכה על שני זרים מנוסים שמכירים את ליגת חרטאבונה לפני ולפנים ועשו בה את מיטב שנותיהם.

ברם אולם ואף על פי כן, אחרי שראיתי את המשחק שלהם נגד הפועל ירושלים, ולא שזה כוחות או משהו, העסק נראה פתאום מדאיג.

מדאיג, כי עפולה/גלבוע נראתה די כבויה. אולי כי שיחקה פעמיים תוך זמן קצר והשחקנים שם לא רגילים. אולי כי ג'ונס ואוואג'ובי, שניים שאמורים לסחוב את הקבוצה על הגב, כבר חצו את ה-35 וה-34 בהתאמה.

לא שהם קשישים. סר ש. הרמלין, קשיש מהם. גם אני, למרבה המבוכה.

אבל בגילאים האלה כבר קשה לדעת. החושך והעלטה עלולים להשתלט על הבן אדם בין אם הוא רוצה או לא, ובין אם הוא מוכן לזה או לא, וגם אם יתכחש בתוקף לסיטואציה החדשה שעלולה לנחות עליו.

צריך, זה ברור, לקחת בחשבון מה המטרות של עפולה/גלבוע/אפרוחי סר ש. הרמלין/העמק בעונה הקרובה. אני מנחש שזה בעיקר לא לרדת, ואולי גם לתפוס מקום 5 או 6 בשביל הכיף. אז יכול להיות שכאשר עולים לי בראש הדוגמאות של דייויד הנדרסון, מילטון ואגנר או השריף האלמותי ועטור הצלקת ירום הודו, דייויד ת'רדקיל, זה היה סיפור אחר. יכול להיות שעבור קבוצות שרוצות פלייאוף (בזמנו) ופיינל פור (כיום), אוואג'ובי מדשדש וג'ונס דועך לאיטו לא מספיקים. אבל אולי עבור עפולה/גלבוע וכו', דווקא כן.

כל עוד הם לא משחקים פעמיים בשבוע, כי זה כבר מתחיל להיות קשה בגיל הזה. אלא שלמיטב זכרוני, דווקא הסיבוב השלישי מורכב בחלקו הגדול ממחזורים שדחוסים פעמיים בשבוע.

טוב, אם נחיה אז גם נראה מה יהיה עד אז.

בכל אופן, יש שילוב זרים מעניין בקבוצה הזו. שניים חדשים לגמרי (נייט קרטר ואקינה איבקווה), אחד שממשיך לעונה שלישית (ג'רמיין הול) ושני הזקנים המנוסים. לא הכי מאוזן בעולם, אבל יש לקבוצה של אבנר יאור המון אופציות בעמדות שחקני הפנים. מה גם שקרטר, ממה שהספקתי לראות, די מושך פנימה.

כדי לאזן במשהו, עמית בן דוד צריך להיות בשיאו. אני די אוהב את השחקן הזה, אבל לא באמת זוכר מתי היתה לו עונה גדולה-גדולה. זה הצ'אנס האחרון שלו, עושה רושם, לבוא מאחור ולהשתלט על עמדת רכז ראשון ולהיות טוב דיי אין אנד דיי אאוט אנד דיאן בודירוגה, מצידי. ובכל מחיר, קיבינימאט. תעשה את זה כבר. ותתמיד.

אל תבקשו ממני לדבר על יבזורי, יען כי לא מומחה לאומית אני. כך או אחרת, אחרת או כך, הבחור מקבל את המשבצת של יהוא אורלנד. לא האמנתי שאגיד את זה, אבל הוא אשכרה אמור להיכנס לנעליים של אורלנד. אני רואה את הצ'אקות המטורפות של אורלנד בעיניים עצומות ולא מאמין. האיש הוא מגדולי הקלעים, בחיי.

האם יבזורי מסוגל?

בטח יבוא סר ש. הרמלין ויספר עכשיו, שביקנעם/מגידו, כשהפרה המשוגעת עושה רונדלים סביבו, הוא לא החטיא כדור. מה שהיה הוא לא בהכרח מה שיהיה. מהעשר דקות שלו נגד ירושלים קשה היה להבין שמדובר במחליף ראוי, אבל צ'אנס ניתן לו יען כי האיש צעיר וטירון וירוק. נדבר בעוד חודשיים-שלושה ונראה עד לאן הגיע. אני מניח שזה יבוא.

מלה גם על אבנר יאור, כי כמו בכל קבוצה, נס משמיים, יש גם פה מאמן שעומד על הקווים. גם בעונה שעברה עם רמת גן יאור חטף בומבל'ה עם הקבוצה שלו נגד הפועל ירושלים. אז זה היה בחצי גמר גביע המדינה, הפעם בחצי גמר גביע ווינר. מתאים לו להגיע לחצאי גמר, אני מניח. פחות מזה לחטוף בומבות.

היה מעניין לקלוט טיים אאוט שלו בשידור חי. בחור שנראה הכי שקט ומסודר בעולם, מקסימום סוכן ביטוח או מנהל מחלקת מטבע חוץ בסניף בנק גדול בקרית אונו. והוא מנסה להעיר את החבר'ה הלא מרוכזים שלו, העייפים אולי, ולא מצליח. גם כשהוא מתראיין, הוא עושה את זה בקיצור, כמעט לא בטבעיות.

קשה להבין איך איש כזה יכול לשלוט על חבורה של חמישה זרים, כל אחד עם הג'וקים שלו, המקום וההרגלים שמהם בא. קשה גם להבין למה, בעצם, עפולה/גלבוע/אפרוחי סר ש. הרמלין/העמק לא השאירה את דני פרנקו לעוד עונה.

ובכל זאת, היאורה לא נשליכהו. הוא מאמן טוב. עלי.

רק הערה לי לסיום לראשי הקבוצה הזו, שאת שמם ספק אם אדע. או אזכור. אם כי פתאום אני קולט, שהשם הנכון הוא בכלל גלבוע/עפולה ולא להיפך. מה זה משנה, כל עוד אחר כך באים אחר כך סר ש. והאפרוחים והעמק.

ובכל זאת, הערה קטנטונת.

לפני שנה וקצת, בקיץ, אירגנו שם מסיבת עיתונאים והכריזו על נטייה וכוונה להיות כחולים-לבנים גאים ומקומיים וישראלים. לא עברו כמה שבועות ומשלושה זרים נהיו שם פתאום חמישה.

הפעם, כשהוחתם איבקווה מהגליל והגדיל את מכסת הזרים הנוכחית שוב לחמישה, אף אחד אפילו לא מצייץ על מותן המוחלט, הרשמי והסופי של ההצהרות ההן.

חבל זו לא מלה. זה תיאור מצב.