בלאק אאוט מסוים גרם לי לחשוב שטוני וושהאם עזב את הפועל חולון לטובת הליגה הבלגית. יכול להיות שקראתי ידיעה כזו לפני כמה שבועות, הייתי בטוח שהיא נכונה ומאז לא טרחתי לעקוב אחריו. גם העובדה שחולון לא שיחקה בגביע ווינר ולא יצא לי לראות אותה הוסיפה לתחושה שוושהאם, השחקן המרכזי שלה בעונה שעברה, כבר לא כאן.

ברם אולם ואף על פי כן פתחתי הבוקר את החינמון 'ישראל היום' הממתין כל בוקר ליד דלתי בנאמנות רבה ככלב צייתן במיוחד, ופתאום אני רואה בתוך סיקור משחקי הגביע צילום מהמשחק של חולון נגד מכבי אליצור נתניה. בכיתוב: וושהאם (משמאל), או משהו כזה וכו'.

אז קודם כל זה היה טרה סימונס, חביב סיפרה בסלע האחרון שהוכתר בינתיים. שנית, משמאל היה בכלל שחקן של נתניה. שלישית, זה גרם לי לחשוב מאיפה הביאו את הוושהאם הזה.

מה, הוא לא בבלגיה? כל הזמן הזה הייתי בבלאק-אאוט טוטאלי?

מה מתברר? שעכשיו, באיחור, תרשו לי להיות מעט נפעם ביחס לסגל: כאילו – גם מאליק דיקסון, גם אריק קמבל, גם טרה סימונס, גם טוני וושהאם, גם כריס ווטסון וגם פי.ג'יי טאקר?

מה אתם אומרים, מה אתם אומרים.

וגם מורן רוט וגם גוני יזרעאלי?

מה אתם אומרים, מה אתם אומרים.

נשמע טוב.

ואם כבר נגעתי בגביע ובבלאק-אאוט, עוד מלה ורבע. קמתי ליום ראשון בבוקר מבלי שזכרתי שיש בכלל מחזור גביע. המפעל הזה כל כך אפור, זנוח, נשכח ומבוצע לא נכון, שכדאי לומר שוב: צריך לשנות את השיטה הזו אחת ולתמיד, בלי משחקי בית-וחוץ אלא אך ורק על פי הגרלה עיוורת ולקיים את ה-1/16 ואת שמינית הגמר בשבוע אחד, ואת הרבע-חצי-גמר בשבוע אחד. לא צריך למשוך מפעל על פני ארבעה חודשים. מספיק לסגור עניין בתוך אותו חודש, או אפילו בתוך שבועיים.

סוג אחר של בלאק-אאוט נפתר הבוקר, כשניסיתי להבין איך לובליאנה ניצחה את ציבונה זאגרב בליגה האדריאטית, אחרי עונה מאוד לא טובה ואחרי שכל הזמן דיברו שאין כסף והכל על הפרצוף.

מה מתברר? לקבוצה הזו שפעם היתה ספקית שחקנים מקומיים ל-NBA ולמיטב קבוצות אירופה, ואחר כך הפכה לחממה לגידול שחקנים מכל רחבי אירופה, היא היום קן לשחקנים אמריקאים. לא זכור לי מתי, אם בכלל, היו בלובליאנה ארבעה אמריקאים. ארבעה.

רונל טיילור, כריס בוקר, לוק אנדרסון ומוריס ביילי.

הכדורסל השתגע. איפה זמאגו סגאדין שיעשה סדר ויחזיר את הגלגל לאחור?

אחר כך קפצתי לראות מה שלום הוראס ג'נקינס. מי יודע, אולי התסריט של העונה שעברה יחזור שוב ואחרי שהפועל ירושלים תשחרר את וויל בליילוק וג'נקינס יספיק להמאיס את עצמו על הקבוצה הנוכחית שלו (אופים בולוניה), הוא שוב יגיע למלחה. יש דבר טוב בג'נקינס, אגב: דרור חג'ג' כבר רגיל אליו. אויל על הדרך הוא יוציא אותו מהבוץ.

מה מתברר?
שגם אתמול היה קשה לעצור את ג'נקינס, שקלע 20 נקודות נגד וארזה, אבל בולוניה שוב הפסידה. בפעם הרביעית ברציפות למעשה, ומתוך ששה מחזורים.

אחר כך חשבתי, שלמרות שיום הכיפורים כבר עבר מזמן אני חייב סליחה מתישהו לאריאל מקדונלד. הייתי בטוח שהוא גמר את הקריירה אי-שם לפני שלוש שנים, או כמה שזה היה, כששיחק בדינמו מוסקבה ולא היה טוב.

מה מתברר? שהעונות הרצופות שלו בג'ירונה מאוד יפות, מאוד יעילות, הוא בכושר אישי מצוין, מאחוריו גם זכייה ביורוקאפ בעונה שעברה ופתאום הבנתי שאם עד לפני שנתיים-שלוש הוא היה אומר שהשנים שלו במכבי ת"א היו התקופה היפה ביותר בקריירה שלו, פתאום אני כבר לא בטוח. בגיל 35 הוא משחק נהדר, עומד בעומסים, מנהיג את הקבוצה וג'ירונה יושבת יפה על 0:4 מתחילת העונה.

עם כל כך הרבה בלאק-אאוטים ואבחנות לא חדות, יכול להיות שבאמת כדאי לי ללכת לישון כמו שממליצים לי מסביב.

אז שלומות ונצורות לכם בשלב זה.