לכבוד בואה של קבוצתנו האהודה פילזן-שלנו למשחק נגד מכבי עלית ת"א, החלטתי לחבר מסמך שיעיד יותר מכל עד כמה מחובר יו"ר הדירקטוריון בנימי נפשו לקבוצה הטורקית. לפיכך, ובעקבות זאת, ובעיקר משום כך, יועלה כאן מיד מסמך ובו עשרת השחקנים האהודים ביותר על היו"ר ששיחקו במדי אפס פילזן במהלך, בואו נגיד, 15 השנים האחרונות.

שימו לב: לא בהכרח הכי טובים.

הכי אהודים.

מיד יצעדו כאן בזה אחר זה כל המופלאים בסדר יורד מעשר ועד אחת. ברם אולם, שימו לב לזה: בשנים האחרונות פילזן לא היתה מי יודע כמה. לכן, באופן טבעי, מרבית הגיבורים מגיעים מהתקופה המוקדמת של הפצעתה אל מול פני האומות האירופיות. הסגל הנוכחי של פילזן לא נכלל בעסק. ניתן לו לרוץ עונה ואז נראה אם יש מישהו מהשחקנים שיכול להשתלב בעשירייה. מובן עד כאן? נאה.

היידה, מתקדמים.

10. טאמר אויגוץ' – סוס בריא-גוף זה ניחן ביד מפתיעה מאזור ההיי-פוסט. טורקי מאסיבי, כבד, עשה דרכו להגנה בנינוחות מוגזמת, ומפעם לפעם דפק איזו צ'אקה מחצי מרחק. לפעמים היה גם תופס איזה ריבאונד התקפה תועה, מנסה לנתר, מתקשה קצת בשל כובדו ומצליח לסחוט עבירה. לימים שיחק גם נגד נבחרת ישראל, אז הרבינו לקיים משחקי מלים על שמו בהשוואה לזה של תומר שטיינהאור. כאילו, תומר-טאמר, כן? ואויגוץ' בכלל הפיל אותנו מצחוק בזמנו, למרות שכלל ועיקר לא היה גוץ. אחחח, ימים תמימים ורחוקים היו אלה.

9. וולקן איידין – שיחק בעמדות 3-2 של אותה פילזן מוקדמת, שחיסלה בתחילת התשעים את כל היריבות הישראליות שפגשה בהן, ולא משנה אם היתה זו גליל עליון, הפועל ת"א או הפועל ירושלים. אני מדבר על גביע קוראץ', גביע אירופה מחזיקות גביע וכאלה, עוד טרם הזמנים ששיחקה נגד מכבי ת"א בליגה האירופית. איידין זכור משלשת ניצחון עם הבאזר בכפר בלום, על הראש של הקבוצה הנהדרת של הפועל גליל עליון באותו זמן שכללה את שפרק'ה, אנדרו קנדי, ליף, גיבסון והשאר, יו נואו. אשכרה, לאיש היתה רק ידית. לא מצליח להיזכר בעוד תכונת משחק יוצאת דופן שהיתה לו חוץ מקליעה אבסולוטית. הנה הוא בצילום מימים מאוחרים יותר.

8. דריק אלסטון – שרוך אתלטי ארוך גפיים, שיחק בפילזן באמצע התשעים והתמודד בין השאר נגד מכבי ת"א. נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שפילזן היתה התחנה האירופית הראשונה שלו. הוא הגיע מפילדלפיה. זה מה שזכור לי. ואם אני טועה, מה תעשו? היה ריבאונדר מצוין בהגנה, קלע צ'אקות נאות מחצי מרחק ומעלה, כיבד את הבולדוג רנדי ווייט באיזה גג או שניים ריחניים במיוחד ועשה עבודה אפורה, יעילה ומסודרת. פחות או יותר כמו לארי ריצ'רד, ששיחק כאמריקאי יחיד בסגל של פילזן בתחילת התשעים. אמור להיות בא בימים, אלסטון. עדיין משחק איפשהו, לדעתי. ראיתי את השם שלו איפשהו. צרפת? ספרד? משהו כזה.

7. דאמיר מולאומרוביץ' – הפליימייקר הקרואטי, שהיה בצעירותו תותח גדול יחסית ומגדולי המוסרים והקולעים, החליף בקבוצה את פטאר נאומוסקי האגדי. זו גם הסיבה שאינו מדורג גבוה יותר. היחס וההערכה כלפיו אינם חד משמעיים. מצד אחד, באמת שהיה טוב ונכון לאותו זמן עשה את העבודה ככל שיכול היה לעשות. מצד שני, הוא החליף את נאומוסקי. והרי אין מי שיכול לשמש מחליפו של נאומוסקי ולהיחשב לעילוי ולהצלחה מסחררת. מזכיר אולי את הסטטוס של הוווווווו וויל סולומון במכבי ת"א בעונה שאחרי עזיבת שאראס.

6. אופוק סאריג'ה – שוב אל פילזן הקדומה יותר. שיקח בעמדה מספר 2, הזכיר מאוד את ליאור ארדיטי במבנה גופו. גארד פיזי עם קליעה טובה מבחוץ, אבל שמר פחות טוב מאשר RDT. הרים לשמיים את אבדי איפקצ'י בפאסט-ברייקים הרבים מספור שלו. דפק שלשות נאות כרפאל, עד כדי כך שאפילו רפאל נאה שפשף את משקפיו בתדהמה. בארץ קראו לו סאריצ'ה. אז אני אומר לכם שקוראים לו סאריג'ה, אוקיי?

5. מירסאד טורצ'אן – הווו, זה מירסאד הצעיר, המשוגע, מטריף הקהל, מירסאד של אמצע התשעים עוד לפני שנעשה כוכב NBA בעיני רוחו, שגריר טורקי-בוסני ברוסיה למשך כמה שנים ואחר כך השתקע באולקר. מירסאד הילד, האתלט, דופק הצ'אקות, הריבאונדר בחסד מהעמדה מספר 4. מירסאד, שבכל פעם שאומרים לכם שעמרי כספי הוא ילד, תגידו למי שאמר לכם את זה שלא יבלבלו את השכל. גם מירסאד היה ילד כשהרעיד את היכל התרבוש באיסטנבול. מתי כספי, אני שואל, מתי כספי? (ולגמרי לא מתכוון לזמר הנוגה בדרך כלל). זה היה מירסאד כזה.

לפני שהוא נהיה מירסאד כזה

4. בריאן הווארד – בונבוניירה של שחקן היה הווארד, אם כי נדמה לי, על אף שאינני וכו', שאיתו הקבוצה הצליחה פחות. סמול פורוורד בממדים של גארד, זקנקן לא-ארוך לו עד ברכיים, היה קל תנועה, גמיש ואתלטי ומנתר לשחקים. מפעם לפעם הוציא תחת ידיו את אחת הזריקות הענוגות שידע הכדורסל האירופי באמצע התשעים. יופי של שחקן, אבל קצת לא אגרסיבי, לא טורף ולא נושך. שחקן גדול, אבל לאמצע טבלה כזה. עשה גם קריירה יפה בצרפת. וילרבאן עם דלייני ראד המופתי, וגם קצת בראיסנג פאריס. בובל'ה של שחקן. בחו"כ, לא מצאתי צילום שלו.

3. חוסיין בשוק – כן, תאמינו או לא. אהבתי את בשוק בפילזן. הוא היה ילד מגודל, חמוד, חביב על הבריות, לא הזיק לזבוב מימיו. היה ריבאונדר גדול, לקח פעם את תואר מלך הריבאונדים ביורוליג. קלע באחוזים טובים, הטביע עם שתי ידיים וקיפל רגליים למעלה, משל היה איזה גארד שחור מהשכונה בניו אורלינס או משהו. 19 ריבאונדים הוריד על ראשו של רבי פנחס הגרשוני, שלגלג עליו למדי לפני המשחק, במה שהיתה הבכורה של הרב כמאמן מכבי ת"א אי-אז ב-1998.

2. ואללה, אני לא מאמין. התחלתי מלמטה ונתקעתי פתאום בלי מספר 2. אין לי אף אחד, בחיי. לא דרובניאק, לא רוד סלרס, לא סאביץ' שדי אכזב אצלנו, לא לארי ריצ'רד שהיה ידוע גם בכינויו לארי ריצ'רץ', לא אלפר אילמאז. ואת קני גרין לא יצא לי לראות בפילזן. מי עוד? לא אוקטאי אוצטורק האגדי, לא שצ'פאנוביץ', לא עומאר אונן, לא אלטר טונצ'קול, אפילו לא הידאייט טורקוגלו עוד לפני שעשו ממנו הידו. אתם יודעים מה, אוקיי, טורקוגלו.

אני לא זוכר הרבה ממנו בפילזן, חוץ מאתלטיות פנטסטית, זריקות משמונה מטר והמון התלהבות. כשהוא וטורצ'אן שיחקו יחד אבדי איפקצ'י געש במות מטורפות. האמת, אני די מופתע ומאוכזב. איך פתאום נשארתי בלי מספר 2? אני אפילו לא אוהב את טורקוגלו, קיבינימט. אבל נניח. לא מתחיל עכשיו להפוך סדרים ודירוגים, בחייכם. אגב, אורן בס מתקן ואומר שאם כבר מדקדקים אז עד הסוף: השם הוא טורקאולו ולא טורקוגלו. והוא צודק, אפילו שיש לו G בשם.

1. מה, אתם עושים צחוק?