מאוד קל להיות היום עיתונאי, מה אני אגיד לכם. טאנוקה בירד חתם בחולון? יאללה, נסתער על האתר של ז'לגיריס קובנה, על האתר של היורוליג ויש לנו חתיכת פרופיל שחבל על הזמן.

שלמה בר-אבא בתפקיד יאצק היה אמר על זה: חברל'ך, על מה אתם מדברים?

בעצם, למה יאצק. מליניאק היה אומר את זה יותר טוב.

מה שמביא אותי לאחת הסיבות שגורמות לי לקנטר מפעם לפעם את נאה כרפאל, היא העובדה שהאיש לא עושה שימוש מספק (לטעמי, הכל לטעמי, כמובן) במשאב החשוב ביותר שלו: העובדה שהוא ראה יותר משחקים מכל אחד אחר, עוד הרבה לפני שהיינו בעסק בכלל. העובדה שהוא לא משתמש בחומרים שצבר ובמידע שאסף עם השנים כדי להציג יתרון.

גם אני כבר לא ילדון. ומבחינתי, לבוא ולומר היום שטאנוקה בירד הוא מלך הריבאונדים, לא עושה שום דבר מיוחד. כל אחד יכול. כדי להיות נבדל במשהו, מקורי במשהו, קצת שונה וקצת אחר, צריך לגשת לדברים שהאינטרנט העצום לא מציג בלינק הראשון או החמישי בגוגל.

נכון שעיתונאים מתחילים לא יכולים להיעזר בנשק הזה שנקרא ניסיון, אבל יום אחד, אם גם הם יתמידו מאוד באהבה לתחום ובמעקב אחריו, גם הם יהיו ותיקים מספיק כדי להפתיע פה ושם.

את טאנוקה בירד אני זוכר הרבה לפני ז'לגיריס, הרבה לפני שידורי הטלוויזיה של יום ראשון בצהריים מהליגה הספרדית עם המטפחת הלבנה על הראש כשחקן ריאל מדריד.

איפשהו ב-1993 שמעתי עליו בפעם הראשונה. זו היתה העונה הראשונה שלו באירופה. הוא היה בן 23 ושיחק ברומא יחד עם שלטון ג'ונס, שעונה אחת אחר כך הגיע להפועל חולון במהלך הגיוס הכללי שהביא גם את עדי גורדון, תומר שטיינהאור והשריף האלילי ירום הודו דייויד ת'רדקיל. אז זה היה נחום מנבר המליאן ומדהים איך שמעגל נסגר, רק שהפעם זה מיקי דורסמן המליאן אף הוא.

די מהר נזרקו שניהם, טאנוקה ושלטון, לפיייי קיבינימט. את בירד, אני זוכר עד היום, החליף ברומא בן קולמן, הסוס ששיחק פעם בברצלונה. את שלטון ג'ונס – הגארד אלברט אינגליש. שינוי קונספציה.

עוד לא היה אינטרנט. המידע הגיע משיחות עם עיתונאים בחו"ל, מסוכנויות זרות, מגזינים של כדורסל שקניתי לי בכל פעם שהייתי באירופה והייתי הרבה באותו זמן. היום, עם שלושה ילדים בבית, אני לא מסוגל אפילו לשמוע על זה. לא כרגע. אולי בעוד כמה שנים החשק לנסיעות הסיזיפיות האלה יחזור.

נדלקתי על בירד עוד מבלי לראות, אותו בזכות השם. הוא היה הטאנוקה היחיד שהכרתי. התחלתי לעקוב אחריו מרחוק בדיוק כמו אחרי סטנלי שן זהב ברנדי בליגה השנייה בצרפת כמה שנים מאוחר יותר, ועוד כמה חבר'ה שהסטטיסטיקה שלהם תפסה לי את העין או שסתם היה להם שם נחמד.

והסיפור הכי גדול, זה שעשה הכי הרבה רעש בעניין טאנוקה בירד, הוא גם זה שאף אחד לא מזכיר אותו עכשיו. כנראה כי אין עליו מלה בגוגל.

זה קרה שנתיים אחרי שנפלט מאיטליה והספיק לעבור גם בספרד וטורקיה בדרך. בירד הגיע לליגה הצרפתית ואני איתו. הוא שיחק בבזאנסון ואז גם למדתי לראשונה איך הוגים את שם הקבוצה הזו בזכות בועז ביסמוט האגדי, שליח חצי-עולם-בערך לצרפת במשך הרבה שנים. היה שם סיפור שהסעיר את כל הליגה, ואיכשהו הצלחתי להשחיל אותו בחמש שורות לעיתון.

טאנוקה הוביל את הליגה עם ממוצעים מדהימים בסדר גודל של 26 נקודות למשחק ו-14 ריבאונדים ואז, באחד המשחקים, הלך מכות עם שחקן אמריקאי של קבוצה יריבה. נדמה לי שזו היתה וישי, על אף שאינני אביב לביא. מה זה מכות. היה שם אחד שמכה ואחד שמתגונן. טאנוקה נתן לו וואחד בומבה לפרצוף ושבר לו את הלסת. בירד הורחק עד סוף העונה בלי יותר מדי עניינים. אף אחד לא התרשם מזה שהוא מלך הסלים ומלך הריבאונדים של הליגה באותו זמן. הושעה ולא חזר לשם יותר.

כמובן שגיניתי את המעשה אבל כמו בסיפור הילדה הטובה והנער הרע, עקבתי אחריו מרחוק אפילו יותר. לימים הגיע סוסון הבר הזה שנקרא טאנוקה בירד גם למסכים. ראיתי אותו בבדאלונה, בריאל ואחר כך גם יחד עם כולם גם כאן כשחקן ז'לגיריס. הוא היה פייטר, משתטח על הרצפה, אוכל את הריבאונדים עם לב גדול ודי התלהבתי. אבל בסופו של דבר עוד שחקן צביקה שרף סטייל. סקורר, ריבאונדר, אגואיסט, לא הכי חכם בעולם. קצת שחקן של פעם. אחד שאולי היה מוביל את מכבי ת"א להצלחות לפני עשרים וחמש שנה, כשהכדורסל היה יצרי יותר וטקטי פחות. לא בעשור הזה.

אבל זה עבד בהרבה מאוד מקומות, קצת פחות תובעניים מאשר מכבי. בחלק מהקבוצות הוא לא החזיק עונה ושוחרר. כל כל עוד שיחקו בשבילו ולמענו, ולמאמנים לא היה צורך להתמודד עם שביתות איטלקיות וכאלה, היה נחמד והנתונים הסטטיסטיים עשו את הסיפור. היו גם תארים קבוצתיים, בואו לא נתאכזר אל האיש.

עכשיו הוא מגיע לחולון והשאלה היא, אם הוא הטום צ'יימברס שלה. גם צ'יימברס הגיע למכבי ת"א בגיל 36 ועד שהתחיל להראות דברים שמזכירים את היכולת שלו מפעם עברו חודשיים-שלושה. ולא יעזור כמה טוב הוא היה בהמשך, ובכל מה שקשור לליגה שלנו הוא השתפר מאוד ככל שאותה עונה התקדמה, צ'יימברס תמיד ייזכר כאן כפלופ.

כגודל הציפיות, יו נואו.

שני הבדלים בסיסיים בין בירד לבין צ'יימברס אמורים לשחק לטובת התינוקה המגודל: קודם כל, הוא בכושר משחק מלא. משחק, מתאמן, חי ונושם עדיין כדורסל. אם הוא טוב או לא טוב כרגע, זה כבר סיפור אחר. צ'יימברס, כזכור או שלא, הגיע אחרי הרבה זמן בלי כדורסל ובתוך שבועיים-שלושה כבר נפצע, כיוון שלא היה בכושר.

ההבדל המשמעותי השני: עבור צ'יימברס הקטע ההוא היה ראשוני לגמרי. הוא מעולם לא יצא לשחק מחוץ לארצות הברית ול-NBA. תינוקה, לעומתו, עשה את כל הקריירה שלו בכדורסל האירופי. כבר 14 שנים שהוא מסתובב כאן.

הנתונים האחרונים מהמשחקים של ז'לגיריס שמדברים על 5.5 ו-4.5 נקודות ביורוליג (מהזיכרון, אל תבדקו את זה), אומרים שאולי העלטה הגיעה אליו. ואם לא הגיעה, כנראה שהיא בדרך. או, לחילופין, שנשבר לו הזובון בז'לגיריס אחרי הרבה שנים, ושהוא פשוט לא הסתדר עם המאמן.

את מה שקרה כבר שמענו, אני חושב, בראשי פרקים, והנה שוב במקרה שמישהו פיספס: חמש דקות לסיום המשחק נגד פרוקום סופוט ביורוליג (המחזור השני, משחק ביתי בקובנה) בירד ראה את הסנטר ז'וקאוסקאס מתחמם ועומד להיכנס במקומו. הוא נופף בידיו לעבור המאמן שלא יחליף אותו. כשהוחלף, הוא עבר ליד המאמן ומחא כפיים מול פניו. הוא התיישב על הספסל, הוריד את מגני הקרסוליים שלו ושם מגבת על הראש.

כשהמאמן של ז'לגיריס וההנהלה הבינו פתאום שההתנהגות הזו מתחברת ליכולת הלא טובה שלו על המגרש מפתיחת העונה, הוחלט לסגור עניין.

רק לי הקטע של בירד מזכיר במשהו את מה שקרה עם מרקוס "המנוול" האטן במשחק האחרון של העונה שעברה, כשגליל עליון הביסה את אשקלון? מה זאת אומרת לא זוכרים? חנוך מינץ שלח אותו לספסל אחרי סדרת החטאות, והמנוול החליט שבזאת נגמר המשחק מבחינתו. הוריד נעליים, וסגר עניין. כבר באותו רגע היה ברור שלא ימשיך בקבוצה, וכנראה שגם לא בישראל. אנשים קולטים מהר עם מי יש להם עסק.

יהיה מה שיהיה עם בירד, אני מאוד שמח לראות אותו כאן. הוא כמו איזו אגדה רחוקה שפתאום נופלת עליך. אני לא יודע עד כמה זה יעשה טוב או לא להפועל חולון, שמלאה בזרים עכשיו בלי שום פרופורציה למשימות שלה בעונה הזו. אבל יאללה, אם לדורסמן יש כסף והוא רוצה להשקיע, מתאים גם לי.

רק דבר אחד אבקש, מר מיקי. אם אתה משחרר מישהו כדי לפנות קצת ספייס לאנשים, תעשה טובה: לא טוני וושהאם. לא כדאי, אתה עוד תצטער על זה.

אם אפשר היה, הייתי רושם את חולון לאיזה מפעל אירופי או ליגה אדריאטית או משהו. באיחור. שישים האדון דורסמן איזה 50 אלף דולר כפיצוי או קנס כאילו, וייקחו אותו שם האדריאטים בכיף. העיקר שיהיה לקבוצה איפה לשחק, ושלא יהיה מצב שבו כל כך הרבה שחקנים טובים מתבשלים שבוע שלם בשביל 40 דקות, ואחר כך עוד שבוע שלם יבעבעו עם המיץ של עצמם מתסכול, על ששיחקו כל כך מעט במשחק האחרון.

יהיה מעניין. יהיה תענוג.

ואני כבר לא יכול לחכות למשחק הערב במלחה.