קרמיט הצפרדע (מאז ומתמיד) ויניב גרין (בעיקר בשנים האחרונות מחממות הישבן), חולקים ביניהם תובנה ידועה: "It ain't easy being green". ובכן, לפחות על-פי השבועיים הראשונים של עונת ה-NBA הבאה עלינו לטובה, ישנו עוד אחד שמצטרף כעת למועדון האקסקלוסיבי של קרמיט ויניב: הרוקי הירוק המדובר מכולם, קווין דוראנט.

אחד מכללי הברזל ב-NBA, סוג של חוק בל ייעבר, הוא החוק הנוגע לרוקיז, ובעיקר אלו הצעירים המגיעים לליגה כשהם רכים בשנים (לא שיחקו במכללה בכלל או ששיחקו רק שנה אחת). קבוצות בדרך-כלל נעזרות בסבלנות, נותנות להם במשחקים הראשונים רבע שעה פה ועשרים דקות שם, וזאת על-מנת שיוכלו לבחון בניחותא את הטמפרטורה במים הקרירים של ה-NBA. לעומת זאת, במקרה של דוראנט, הסוניקס פשוט השליכו אותו לאוקיינוס בלי מצופים – ולא פלא שעד עכשיו הם ספק צוללים ספק טובעים, כל אחד מוזמן לבחור את מילת התואר החביבה עליו כאן.

מי שקצת עקב אחרי משחקי האימון של הסוניקס לא כל-כך מופתע. בעוד שג'יימס בונד האגדי קיבל רישיון להרוג, דוראנט קיבל קבל עם וקרליסימו רישיון לזרוק: בכל צורה, בכל דרך, וכל אימת שרק יחפוץ. אחוזי הקליעה המדדים שלו בקדם-עונה לא עצרו את צוות האימון של סיאטל מלתת לו את המפתחות לקבוצה ולזרוק לים את כל השכפולים. "יהיה בסדר, קווין, אתה תתרגל", הם לחשו לו אחרי עוד משחק של 20 נקודות ב-32% מהשדה. כתפיו הצנומות לא הרתיעו את הסוניקס מלשים עליהן את מלוא כובד משקל הקבוצה, וכך הם נכנסו לתוך העונה, רק כדי לגלות שמה שלא עובד בפרי-סיזן נראה הרבה יותר גרוע במציאות האינטנסיבית של העונה הרגילה.

למען הסר ספקות, הילד הפך בן 19 רק לפני חודש וחצי. עיון חטוף בדף הסטטיסטיקה לא ייתן לנו שום דבר, אבל אם ניתן בו עיון מעמיק נוכל לגלות את הנתונים הבאים: הפשוש טוחן 34.7 דקות למשחק, קולע 21.7 נקודות, קולט 5.4 ריבאונדים ומוסר 2.1 אסיסטים למשחק. הוא גם מוסיף 1.3 חטיפות ו-0.7 חסימות, שזה בהחלט נאה ומכובד, ועד כאן החדשות הטובות. החדשות הרעות: הוא עושה את זה ב-38.9% ל-2, 29.5% ל-3 ועם 3.1 איבודים. החדשות הגרועות: לסוניקס יש 7 הפסדים ב-7 משחקים, הם גם ממש רחוקים מניצחון (מפסידים בהפרש ממוצע של 8.2), וכנראה שגם סטיבי וונדר, שייבדל לחיים ארוכים, רואה בבירור כמו שלא ראה מעולם שמשהו שם פשוט לא עובד.

אז לא, לא קל להיות ירוק. נכון שלברון הפלאי עמד במעמסה, אבל כזה טנק מעופף מגיע פעם בדור. כל שאר הצעירים המוכשרים שהפכו לסופרסטארים מפירי כוח-משיכה, כגון קובי, מגריידי וגארנט, זכו לכניסה הדרגתית לעולם ה-NBA, עם 15.5, 18.4 ו-28 דקות למשחק בעונתם הראשונה בליגה (בהתאמה). לדוראנט, ובעיקר לסוניקס, אין את הלוקסוס הזה, שהרי החבר'ה בסיאטל הטילו את כל יהבם בדוראנט, ולכן הילד נזרק היישר לתוך הלבה הבוערת של המערב, שממנה צצות מפלצות קבוצתיות כמו הסאנס והספרס כל ערב שלישי בממוצע. נעים, יש לשער, זה בטח לא.

אבל הלו, זו עדיין רק ההתחלה, ולכן לא נשלול כאן עלייה תלולה באחוזי הקליעה ובעיקר באחוזי הניצחונות של הסוניקס (אם כי גם לא נעצור את נשימתנו עד שיגיעו). הבחור מוכשר, אינו בא בימים כלל וכלל, ולא מן הנמנע שיצטרף עוד בעתיד דווקא למועדון הנגדי של קרמיט ויניב – "It's very easy being green". רק תשאלו את פירס, אלן, גארנט והסלטיקס, הם כבר חברים של כבוד שם, מתברר.