אריק (א' בצירה כמו אריק קאנטונה) אלפסי, היה כתוב בעיתון, ואני כבר התחלתי לחפש מי זה ומה זה עד שפתאום נזכרתי שהאיש אימן פעם את מכבי נתניה בנוער. מכבי נתניה או אליצור-מכבי נתניה? אל תגזימו, לא עד כדי כך.

אני מסתכל על אשקלון ורואה את השמות. כולם, בלי לפגוע, שחקנים של ליגה לאומית אולי חוץ מיובל נעימי שמראה שיש בו משהו מיוחד. אל תתחילו איתו עכשיו: שזה יעקוסי ושחר כהן ודוידי משחקים כבר שנים בליגה הראשונה, עוד לא אומר שהם שחקנים של ליגה ראשונה. אהה, ויצקן. הוא בכלל שחקן של ליגת שלישית בצרפת, איך הוא נהיה שחקן של 15 נקודות בליגת העל פתאום.

סתם, סתם. את ימי מלכות הסלים, או משהו דומה, של יריב יצקן בהפועל צפת הנשכחת, לא שכחתי עדיין.

פאוזה להערת מערכת: כרגיל במקומותינו, הניצחון של אשקלון על בני השרון הוא כלום ושום דבר כל עוד שחקן מציע לחברה שלו נישואין לפני המשחק. העיקר שקיבלנו פרופיל של חברה של יעקוסי בעיתון. עכשיו השאלה היא, אם הוא מתכוון לממן לה מרצדס עם הגה בצד שמאל.

ת'כלס, הייתי רוצה שאלפסי ימשיך לאמן עד סוף העונה. כבר הרבה זמן לא היה לנו מישהו שבא מהכפור, אחד שהוא באמת אנונימי לגמרי ברמת ליגת העל. כל הדור החדש של המאמנים מורכב מכאלה שהיו שחקני עבר, בעצם. קטש, גודס, עמיאל, יאור, גלעד כץ שעשה סיבוב בראשל"צ. אוקיי, דן שמיר הוא חריג. אין שחקנים שנראים כמו רואי חשבון.

אבל בואו נתרכז לרגע: מתי היה לנו פה מישהו שבאמת בא משום מקום? אני לא זוכר דבר כזה כרגע. אלפסי (עם קמץ, כמו באלברט אינשטיין) הוא אולי לא גאון הדור, אבל מי יודע, אולי דווקא כן. הסכנה היא שאשקלון תתלהב עכשיו מעצמה יותר מדי ותביא איזה משה ויינקרנץ כמו שקראתי היום בעיתון של המדינה.

מה ויינקרנץ, איזה ויינקרנץ? הבן אדם לא בעסק כבר שנים, לפחות מאז אותו שידוך מוזר, אולי הכי מוזר, בינו לבין נבחרת הנשים. אם הוא ראה חמישה משחקי נשים בכל הקריירה שלו לפני שמונה לתפקיד ההוא אני צנצנת מזמרת עם מפתח של חביתוש.

ההצלחה של אשקלון מזכירה, בעצם, שליגת חרטאבונה היא ליגת חרטאבונה, היתה ותהיה. ההבדלים בין הקבוצות קטנים. זו שמצליחה לתדלק את עצמה בהתלהבות ונחישות ביום המשחק היא בדרך כלל גם זו שמנצחת. יש קבוצות שמשחקות רק פעם בשבוע – רוב הליגה, בעצם – ונרדמות בין משחק למשחק. פער של שבוע הוא יותר מדי בין משחקים. בסיבוב השלישי יש לפעמים שני מחזורים בשבוע וזה נותן קצב אחר לקבוצות. עכשיו כל העסק הזה זז כמו צב.

ואם לחזור לאלפסי, הייתי הולך איתו. לפטר תמיד אפשר, אגב. אם הוא יהיה קטסטרופה מהלכת על שתיים והניצחון על המאמן הכי ותיק בליגה יתברר כאיזה פוקס חד פעמי, אוקיי. תביאו מישהו אחר, לא בהכרח את ויינקרנץ (ו' עם קמץ כמו ושתי).