יש צילום נהדר היום בעיתון של המדינה, של אלכס גארסיה חצי שנייה לפני הטבעה יפה שלו במשחק נגד גלבוע/עפולה מעל גור פורת. משקיף מהצד נפתלי גושן האגדי, שנסע עד עפולה כדי לבצע את הגרלת רבע גמר גביע המדינה. יש אנשים שלא משתנים.
ובעוד אני יושב ומשתאה ושואל את עצמי, הכיצד קרה שהעיתון של המדינה תפס שני צילומים מובחרים ביום אחד (השני הוא של ג'יימי ארנולד לכוד בין שניים במשחק במלחה), פתאום קופץ לי משהו לראש. בואנ'ה, אני אומר לעצמי, הוא שמאלי, הגארסיה, אז איך הוא מטביע בימין?
והנה עוד אחד, מפעם.
כשמאלי מדופלם בעצמי וכשחקן עבר ברמות מסוימות, אני חושב שאף פעם לא יצא לי להטביע בימין. בכלל, ההבדלים בדומיננטיות בין יד ליד, לפחות אצלי, כל כך גדולים, שימין היא בסך הכל מין יד עזר כזו, לא יותר. יד משלימה, לגמרי לא באותה רמה, אפילו לא קרובה. אני יכול, למשל, לסובב כדור על אצבע יד ימין, או לנסות הורדת ידיים נגד מישהו עם ימין, אבל אין שום סיכוי שאצליח לאחוז כמו שצריך כדור ביד ימין, אפילו בדופק אפס, שלא לדבר על מצב של מתפרצת וניסיון להטבעה.
מצד שני, אני זוכר את גיל והתרגיל נותן פעם דאנק אגדי וחסר תקדים ביד ימין בכפר בלום בסיום מתפרצת, כשעודד קטש רודף אחריו ולא משיג. בצילום, שהתפרסם אז בעיתון של המדינה, זה נראה כמו דאנק על הראש של קטש ונכנס לפנתיאון המשפחתי. נתקשה להכחיש זאת.
אוי, איפה הימים. קטש עושה היום רבע מיליון דולר בעונה בטח (אחרי שהרוויח מיליונים קודם לכן), וגיל והתרגיל לוקח משכנתא כאחד העם כדי לקנות דירה. זה הוגן זה?
אז איך זה שגארסיה שמאלי ומסוגל לתת דאנק בימין, גיל והתרגיל שמאלי ונותן בימין ואני שמאלי ויכול רק בשמאל? אתמהה ממושכות ולא אבין זאת יען כי אני מנותק כבר שנים מיכולותיי ככדורסלן, אבל טלפון אחד לתרגיל בכבודו ובעצמו והנה התשובה.
"קודם כל, יש הבדל בין הדאנק של גארסיה לדאנק שלי על קטש", מספר התרגיל בלעדית לכדורסלע. "גארסיה בא מקו הבסיס, אני הגעתי במתפרצת מאמצע המגרש. למעשה, הדאנק ההוא שלי על קטש היה בשתי ידיים ולא ביד אחת, אבל לפחות בכל מה שקשור לדאנקים שמגיעים אחרי תנופה ומתפרצת, מה שחשוב הוא לא היד המסיימת אלא איזו רגל חזקה אצלך ואיזה צעד וחצי אתה עושה".
"אהההההבנתי", עניתי בשילוב מלים והברות מעניין.
"למרות שאני שמאלי, אני לא יכול להטביע בשמאל. הרגל החזקה היא שלי היא שמאל, ולכן הדאנקים הגיעו אחרי צעד וחצי ימין. זאת אומרת, לא בהכרח להגיע מצד ימין של הסל, אלא לנתר בסיום על הרגל החזקה, שמאל במקרה שלי. כשאתה מנתר על שמאל, אתה לא יכול להטביע ביד שמאל, כי זה הולך דרך רגל ויד נגדיות".
בוא ותעשה את זה מסודר, אני אומר לו.
"שים לב", הוא אומר, "מה שקורה הוא, שאם אתה עושה צעד וחצי ועולה לסל דרך רגל ימין, ואתה בכלל שמאלי מבחינת הידיים, מאוד נוח להטביע בשתי ידיים. בהטבעה כזו ומכיוון כזה תהיה דומיננטיות מסוימת ליד הימנית באחיזה של הכדור", הוא ממשיך. "גם גור שלף ויואב ספר היו כאלה, שניהם שמאליים ביד ועם רגל שמאל חזקה. אתה היית יוצא דופן מבינינו, שמאלי שעושה את הניתור האחרון על רגל ימין, ולכן הטבעת בשמאל ולא בימין".
"אהההההבנתי, אוקיי", סגרתי עניין.
מקווה שאתם גם, אלא אם כן אתם נמוכים מדי ומתקשים להזדהות עם ההנאה המזוקקת הזו (למעט סימני שפשוף וחריצה שגורמת הטבעת בפרקי האצבעות).
