עוד אני מעיף מבט בטבלת הליגה האיטלקית החביבה עלי (יותר הליגה, פחות הטבלה), ומחפש שם סקופונים נאים כרפאל, הבחנתי בקצה אחת מארבע עיניי שנמשך הטיפוס למעלה של סקאבוליני פזארו והיא מדורגת כבר רביעית.

הסגל של פזארו מעניין, יש שם שמות שהייתי יכול לספר עליהם כמה וכמה דברים, אבל ברגע שראיתי שדן גיי שם, ידעתי שיש לי אייטמון. כזה הוא יו"ר הדירקטוריון, מהלך ממקום למקום וחושב מהו האייטמון הבא שיפגיז כאן. אחרי שהוא מוצא, רק תפילה אחת בלבו: שתומר סלע יאפשר לו שקט ומנוחה להעלות אותו אל פסגות האוויר הצח של כדורסלע.

אז הנה, תומר עושה עכשיו אמבטיה עם רעיית הנשיא ויש כמה דקות להרביץ פה אייטמון, רגע לפני שיוצאים לקנות איזה מכשיר שפולט אדים קרים או משהו, יען כי הילד מצונן בטירוף והרס לנו כבר שני לילות רצופים. איך מתפקדים? באופן בינוני (בינוני זה בשבילכם לפוליטיקלי קורקט, האמת שהתפקוד היומיומי על הפרצוף אם אתם מתקרבים ל-40 ולא ישנים בלילה).

על הפרצוף כמו האייטמון הולך ומדרדר הזה, שמיד חוזר לעסוק בדן גיי. הנתונים כאלה: האיש בן 46 פלוס, משחק באיטליה את העונה ה-24 שלו ומתוכן 23 בליגה הראשונה. יש לו אזרחות איטלקית כבר די הרבה שנים. פזארו היא הקבוצה החמישית שלו בקריירה הכל-כך ממושכת הזו: קודם היו קאנטו ופורטיטודו בולוניה לתקופות ארוכות מאוד, וגם שלוש עונות בטרוויזו ואחת ברייטי, בליגה השנייה. העונה הראשונה שלו באיטליה היתה אי-שם בחלק הראשון של שנות השמונים.

עכשיו ככה. די ברור לכם, אני מקווה, שהוא לא ממש משחק. אני לא יודע מה הוא כן עושה שם, אבל יוצא מהנחה שדן גיי, שהיה פעם ריבאונדר גדול וסנטר הגנתי פנטסטי, הוא שחקן אימונים. ובאמת, במקום להחזיק ילדים בני 17 חסרי ניסיון, למה שלא יהיה בסגל איזה זקן אחד, שרוצה להמשיך ולהיות פעיל, להתפרנס בכבוד ועשה כבר כמה וכמה דברים בקריירה שלו? למשל, מדליית כסף עם נבחרת איטליה ב-1997, ולמשל הופעה בפיינל פור בבולוניה ב-1999.

מתוך 24 העונות שלו, רק שלוש פעמים הוא הגיע לקבוצה באמצע עונה, או לא התחיל אותה מהרגע הראשון. בתוך אותו פרק זמן, רק פעם אחת הוא לא סיים עונה ושוחרר. אחרי שבועיים הוא כבר מצא קבוצה וסגר איתה את העונה.

אני לא יודע מה הסידור של גיי שם, בפזארו. כבר די הרבה שנים שהוא לא ממש משחק. עכשיו, בגיל 46, אולי כבר מאוחר, אבל עד לפני כמה שנים הוא יכול היה לשחק בליגה השנייה או השלישית בכיף, משל היה סטנלי שן זהב ברנדי, או דיימון פטרסון או ג'ו דאוסן. גם באיטליה יש שחקנים מבוגרים שממשיכים לשחק בליגות נמוכות, אבל לא גיי. כנראה שהוא רוצה ליגה ראשונה, גם במחיר של צפייה מהצד במשך עונה שלמה.

אולי זה אגו, אולי באמת הוא מתאים וטוב עדיין כשחקן אימונים. אולי הוא בכלל מאמן גבוהים במסווה של שחקן פעיל. הסנטר של פזארו, פרוויס פאסקו, צעיר ממנו ב-19 שנים. הסנטר המחליף, סמואלה פודסטאיי, רק ב-15. אני גם בטוח שהוא טיפוס מאוד חביב והוגן, אחרת הוא לא היה מחזיק כל כך הרבה שנים ומצורף פעם אחר פעם בידי קבוצות מהדרג העליון לעוד עונה ועוד עונה.

עד עכשיו, אחרי 11 מחזורים בליגה האיטלקית, גיי קיבל רק שלוש דקות באחד המשחקים והשאיר את השורה הסטטיסטית נקייה. כל עוד הוא נהנה, אני איתו, מה שלא פתר לי עדיין את השאלה איך, למשל, מכבי ראשל"צ או הפועל חולון, נניח, לא החזיקו בסגל אחד כמו ג'ו דאוסן, ישראלי לכל דבר, לאורך כל השנים האחרונות.