כרגיל, משחקים שמתחילים ב-19.00 הם קצת בעייתיים מבחינתי, יען כי ענייני משפחה דומיננטיים מאוד בשעות האלה. אלא שהפעם, במשחק של הפועל ירושלים נגד זאדאר, הצלחתי אפילו לראות מחצית שלמה. בתנאים הקיימים זה הישג.

יותר מדי אבחנות מיוחדות אין לי, אבל בואו ננסה כמה:

למשל, שקורי ברואר הוא חתיכת טמבל. אבחנה מעניינת, לא? שחקן עושה את כל המהלכים הגדולים בדקות האחרונות, מחזיק את הקבוצה שלו במשחק עם יתרון שכבר מגיע ל-6 ומחטיא ארבע זריקות עונשין בדקה-שתיים האחרונות. בושה, חרפה וכלימה. ואגב, במקרה ששחקן אחר שחקן עוזבים את המגרש בגלל פציעות בדיוק כמו שקרה לזאדאר, זה בדרך כלל מה שקורה: הרוטציה הקצרה מתגבשת, שואבת כוחות מתוך עצמה ומשחקת למען הפצועים הנוטשים. לא פלא שמשחק שכבר עמד על 12 לירושלים התהפך עד ליתרון 6 של זאדאר.

אז עומד על הקווים האדון אלכסנדר פטרוביץ', מאמן זאדאר, ורואה שחקן אמריקאי מחטיא ארבע זריקות עונשין קריטיות. מה הוא אומר לעצמו? מקלל את העם האמריקאי? מתגעגע לימים בה קבוצה אדריאטית הורכבה מחמישה שחקנים ילידי האיזור? נזכר בימים רחוקים בהם אמר כאן אחרי ניצחון על מכבי ת"א, שמי ששומר על קרואטים איזורית פשוט מתאבד? כן כן כן וכן, אלא שהימים אחרים והיום לא רק שחלק גדול מהשחקנים שלו כבר לא קרואטים, אפילו זריקות עונשין הם לא קולעים.

למשל, שדרור חג'ג' ממשיך להיות כל כך טוב, שאין הזדמנות נורמלית לראות מה יש לאנתוני רוברסון למכור. הקטע הגדול הוא, שכששואלים את דן שמיר מה הוא אומר על היכולת של חג'ג' הוא מתמוגג ולא מוציא מלים, אבל הוא ממשיך להביא שחקנים לא מתאימים או לא משתלבים הוא ממשיך. היה קוטה, היה בליילוק. מקווה בשבילו שרוברסון לא יצטרף לרשימה.

זה אולי מופרך, אבל יש פה מצב של שחקן שכל כך מחובר, כל כך מתרגש וכל כך חי את מלחה כמו חג'ג', בואו נראה מאמן, שמיר במקרה הזה, שיגיד לעצמו: אני שובר מוסכמות ותכנונים מוקדמים, הולך עם דרור כרכז ראשון ונותן לו קרדיט בלתי מוגבל. לא רק לשבוע-שבועיים עד שרוברסון יתחבר, אלא כרטיס חופשי ופתוח עד שיאכזב אותי לפחות פעמיים ברציפות.

הלאה.

הקטע עם מרקוס סלוטר היה מטורף לגמרי. כמה דקות לסוף האיש יושב במנותק משאר הקבוצה, לא מתקרב להקשיב לפסק הזמן ושר שירים לעצמו בפנים קפואות. יש רק שתי אפשרויות: או שהוא סוג של עב"מ, או שהוא כל כך נפגע ונעלב שלא קיבל מספיק דקות (או שזרקו אותו לספסל, לא יודע מה קרה במחצית הראשונה), שהוא הלביש על עצמו מסכה של אחד שמצפצף על כולם.

כשדן שמיר היה צריך אותו למהלך או שניים האחרונים, הוא פשוט ניגש ומשך לו ביד כדי שיתקרב ויקשיב להוראות. סלוטר התקרב בחוסר חשק די מופגן והטה ראש כדי להקשיב להנחיות, לא ממש רצה להיות שותף. גם אחרי הניצחון מזריקת עונשין שלו החגיגות המפורסמות שלו היו די מאופקות במשך דקה או שתיים, עד שבסופו של דבר משהו התפרק מבפנים וסלוטר הבין שאין טעם להמשיך ולהיות ילד נעלב ובכיין. בסופו של דבר, הוא היה שותף ואחראי למהלך המנצח. אם עכשיו לא יחגוג כמו שצריך, מתי כן?

אני מביט בדן שמיר במהלך פסקי הזמן ושם לב שרואה החשבון הזה (אין מה לעשות, ככה הוא נראה) שומר על קור רוח יוצא דופן. לפעמים זה אפילו נשמע מוגזם מהצד. הוא מדבר באותם טונים, כמעט שלא מאבד ריכוז וזה כשמלחה בשיגעון והרעש מסביב מטמטם חושים. לא שמעתי ממנו שאגת אודרוב אחת. אז איך בדיוק אומרים שהוא חניך של רבי פנחס הגרשוני? תודו שלא חשבתם על זה.

ואין מלים על ג'יימי ארנולד. הרבה שנים עברו מאז ראיתי בארץ סקורר וריבאונדר כל כך טוב. האחרונים, ככה בשליפה ומבלי להיכנס יותר מדי לעומק, היו הפנתר הוורוד האגדי, הלוא הוא באק ג'ונסון, וחביב הסיפרה דריק גרווין, שעשה את זה ברמת הליגה הישראלית בלבד ולא מול יריבות אירופיות (לא כי הוא לא יכול, פשוט לא ניתנה לו הזדמנות לעשות את זה עם הפועל גבת). המספרים של ארנולד בגביע יול"ב בלתי רגילים: 73.8% לשתי נקודות, 62.5% לשלוש ו-89.5% מהעונשין. זה מוביל ל-23.5 נקודות במשחק, ויש לו גם 7 ריבאונדים בממוצע.

אל תתפלאו אם דן שמיר יתעורר באחד הלילות הקרובים וכולו מכוסה זיעה קר. הוא חלם שארנולד נותן סתם משחק של 15 נקודות ו-4 ריבאונדים ב-48% מהשדה ואין לו פתרונות, כי בחלומו כולם יושבים על הספסל, מנותקים כמו סלוטר, ועושים את עצמם שרים שירים. רוברסון, קארי, והנה - גם סלוטר שם. איזה סיוט נורא.

אבל שמיר יכול להירגע, כנראה. כמו שארנולד נראה, פשוט אין מצב שהוא עושה 15 ו-4, הוא כל כך יותר טוב מזה, שסיטואציה כזו מצטיירת כרגע כבלתי אפשרית לחלוטין.

אבל לא שכחתי לארנולד: נראה אם הנקניק הממזר הזה ישחק בקיץ עם נבחרת ישראל, אחרי שבקיץ הקודם, כשעוד היה ברור לו שהוא עומד לשחק ברוסיה, הוא לא ענה לטלפונים של מומו לוצקי ושל מאמננו-הלאומי.

אהה, וראיתי את גיא פניני במשחק התקפי קטסטרופלי, שני ברציפות יחד
עם קאזאן. כבר שכחתי שאפילו הוא מסוגל לזה. יעבור לו.