שלומות ונצורות לנשיא הסיפרה,

אתמהה ולא אבין את פשר השתיקה בתקשורת הספורט בישראל, לגבי מצבו נכון לימים אלה של מאמננו-הגולה שלא מחולל נפלאות בממלכת הבירה באיסטנבול.

אלוף אירופה הטרי עומד כיום על מאזן של 3-4 ביורוליג (פחות טוב משל הכותש), ובליגה הטורקית הוא עוד ב"צרות" גדולות יותר, 4-6 לאחר 10 משחקים ומקום שישי לא מכובד.

האם זה מה שתכננו הבוסים שלו בטורקיה כשחתמו עימו על החוזה? אני מדמיין לעצמי את כולנו כאן בארץ "מטגנים" את קטש במקרה שהיה מציג מאזן אימה כזה לאחר 17 משחקים, כולל ארבעה הפסדים בליגה.

האם הטורקים יותר רגועים מאיתנו? האם הם יודעים משהו שאנחנו לא? האם הקבוצה של בלאט עוד לא "התחברה"? האם הוא עוד לא מצא את החמישייה שלו? ואולי, אני תוהה, רק אולי, בלאט לא כל כך גדול כמו שחשבנו?!

אכן כי כן, קשים הם חיי המאמן ולא חשוב היכן וכמה "מצלצלים" או "מרשרשים" מונחים בכיסו. אל לנו כי נלין על הכותש הצעיר, בואו וניתן לו קרדיט מלוא החופן, לפחות כפי שנוהגים ידידינו ושכנינו הטורקים במאמננו הגולה.

וקטנה לסיום, מה פשר שתיקתו של נשיא הסיפרה, בעוד קבוצתו הטורקית האהודה "מג'עג'עת" שבוע אחר שבוע ואין תגובה, ואין אפילו אייטמון על מצבו של המלך דיויד הגולה.

שבוע צח זך ונאה כרפאל.

צור לביא

שלומות לנתין המכובד,

אכן כי כן, מאמננו הגולה אוכל לקרדות באיסטנבול. לא ברור עד כמה מצויה הלקרדה בדוכני הבזאר הגדול, אבל נראה שבעקבות התיאבון הגדול שפיתח המאמן הישראלי הראשון בתולדות אפס פילזן, נשלחים מדי בוקר דייגים בשכר אל גדות הבוספורוס מטעם ועד דוכני הבזאר, כדי לדוג עבור מאמננו כמות נאה ומספקת.

הבט, כמו שהיה אומר ודאי מולי קצורין לו היית פונה גם אליו באותה סוגיה (או, בעצם, בכל סוגיה אחרת): שעה שהגיעו הפילזנים למשחק נגד מכבי ת"א בהיכל ישבתי והבטתי בקבוצתי האהודה, ודי מהר התבהר לי שמשהו פה חסר.

באותו ערב החבר'ה של בלאט (מעניין איך אומרים חבר'ה בטורקית, בטח נורא קשה לו בלי המלה זו ובהתחשב בכך שלידו רק חבר אחד שמבין עברית, דני גוט), הסריחו במיוחד משלוש. במיוחד הסריח סרחן (סרקאן) עם משהו כמו 0 מ-5, או אולי אפילו בדיוק.

הייתי בטוח אז, שאם ארדואן רק ישחק כמו שהוא יודע, ואנדר ארסלן, שגם הוא היה חלש, ישחק כמו שהוא יודע, פילזן תהיה קבוצה טובה.

האמת, זה לא קורה. לא ארדואן ולא ארסלן משחקים כמו שהם יכולים. יוצא מזה, שבלאט די נפל בינתיים עם מי שהיו אמורים להיות המקומיים הבולטים שלו.

אבל למה לדבר על הרכז המחליף, אם הרכז הראשון לא בעניינים? אף פעם לא אהבתי במיוחד את סקוני פן, ואני לא ממש חושב שהוא מתאים לפאזל שם. אם הוא אמור להיות הרכז-סקורר שהוא, אז הוא לא עושה את זה.

בעצם, צריך לחזור עוד שלב אחורה ולומר, שהרכז המקורי היה צריך להיות רשאד רייט, שלקח את אוסטנד של דרוקר לאליפות בלגיה והיה אמור לשמש ההימור המנצח של בלאט גם ברמת היורוליג. הוא לא כל כך התחבר ואחר כך גם נפצע. לא היתה ברירה אלא להבין את מי שפנוי. וסקוני פן היה פנוי.

אני די בטוח שרשאד רייט יותר מתאים לקבוצה שמאמננו הגולה חשב להקים במקום שבתו החדש. רייט חזר לאחרונה, אבל עכשיו יש שם שני רכזים זרים פתאום ועוד אחד טורקי, ואם במכבי ת"א היה לפעמים את יותם הלפרין שיציל את העסק איכשהו כשביינום וקאמינגס לא פוגעים, שם אף אחד לא עובד כמו שצריך בעמדה הזו.

מרוב סמאטוכה עוד לא דיברנו על צ'נק אקיול, סמול פורוורד שאמור להיות (או שבעצם הוא) הכישרון הטורקי הכי גדול שיש היום בגילו ואיכשהו נופנף מהקבוצה. אני לא יודע מה קרה שם, אבל טוב זה בטח לא. עכשיו אקיול הולך לגלטסראיי, שהיא יריבה ישירה של פילזן על האליפות.

עוד לפני שאני מגיע לגלטסראיי, אני חושב שהבעיה העיקרית שם היא חבר'ה שהם מאוד נחמדים אבל חסרה להם קשיחות והם מתקשים לנעוץ שיניים. לא התרשמתי מהניצחון שלהם על מלאגה בשבוע שעבר, בדיוק כמו שלא נפלתי מהכסא מהניצחון של מכבי ת"א על אריס. גם כאן וגם שם אלה היו מקרים של מועדונים שצריכים בכל מחיר להשיג ניצחון ביתי אחד משכנע, כדי לנסות ולהתרומם קצת. שניהם עשו את מה שציפו מהם, לא יותר מזה.

כשאני אומר אין קשיחות, אני מתכוון בעיקר לשחקנים כמו אנדרה האטסון ולורן וודס. אולי לא תראה את זה במספרים שהם משיגים, אבל שניהם וגם גונלום יודעים מדי מנומסים ומודעים לעצמם ולסביבה. לא סתם אמר מאמננו הגולה אחרי ההפסד כאן, שהלוואי שהיה לו שחקן כמו באטיסטה מהספסל. אחד שקם, לא רואה ימינה ולא משמאלה, חופר, מסתובב, תוקע, חוזר, הולך, נופל, קופץ, ועושה סל או סוחט פאול. אין לו סוסים עיוורים וגם כאלה צריך לפעמים.

או קני גרגורי כזה. בעיניי, בלי השוואה אחד לאחד מבחינת תפקוד, הוא שחקן כמו אדריאן פלדג'ר או אריק קמבל. באמת יופי של שחקן, אבל לא לצמרת האירופית. תוסיף גם את הירידה המסוימת שיש במספרים של דרו ניקולאס לעומת העונה המשותפת שלו עם מאמננו הגולה בטרוויזו בזמנו, ותקבל עוד חתיכת תמונה (אם כי ניקולאס הוא לא הבעיה העיקרית).

היחיד שעושה עבודה כמו שצריך, תאמין או לא, כבוד הנתין, או ארמל קוצ'ו, האלבני הוא. משום מה, הוא משחק מעט יחסית.

במקביל ובו זמנית, או אם תרצה אז בו זמנית ובמקביל, הליגה הטורקית מאוד התחזקה. בכל השנים האחרונות האלופה יצאה מבין פילזן או אולקר, שהיא היום פנרבחצ'ה-אולקר. תכל'ס, הקבוצות הכי חזקות בטורקיה הן טלקום אנקרה, גלטסראיי ובשיקטאש. הריצה לאליפות התרחבה ממסלול כפול לחמישה מסלולים.

טובי המאמנים הטורקיים עובדים בקבוצות היריבות: ארקומנט סונטר באנקרה, ארגין עתמאן ((מאמננו בעבר) עובד בבשיקטאש ומוראט אוזייר (אולקר בעבר), יושב על ההגה בגלטסראיי.

קבל רשימת אמריקאים מובילים, כדי שתבין עד כמה הצמרת שם חזקה העונה: חאליד אל-אמין, מייקל רייט, ארווין דאדלי וכריס וויליאמס באנקרה; צ'ארלס גיינס, די בראון, רוברט הייט וכריס אואנס בגלטסראיי (וגם חוסיין בשוק שם, שהוא שחקן מקומי מיומן ומנוסה ברמת זר); פרסטון שאמפרט, ריק אפודאקה, כריסטיאן דלמאו, סנדרו ניצ'ביץ' (ותוסיף את קאיה פקר שחזר מטאו ויטוריה), כל אלה בבשיקטאש.

בשיקטאש עומדת על 0-5 בגביע יול"ב, גלטסראיי ואנקרה על 1-4. בקיצור, יש מאבק אמיתי השנה בטורקיה על האליפות. מה שעדיין לא מסביר איך פילזן-שלנו ספגה 31 נקודות ברבע האחרון נגד אלפלה אתמול ואיך הפסידה לקבוצה הזו שיש לה שני אמריקאים.

יש כנראה דברים שרואים רק משם ולא מכאן, ונצטרך להזמין לכאן בהזדמנות קרובה את נציג הסיפרה בטורקיה, אנגין עואזרחון, כדי שיספר לנו סיפורים נוספים שמתחבאים בינתיים מאחורי מסכים אפלים. די ברור לי שמשהו צריך לקרות. ועוד לפני שיחליטו להיפטר ממאמננו-הגולה, ינסו שם לחזק את הקבוצה בשחקן או שניים נוספים, יש להניח.

חוץ מזה, יכול להיות שעכשיו כל מאמן שמגיע מול מאמננו הגולה רוצה לנקנק אותו הרבה יותר מבעבר, מאחר שאין כמו לנצח את אלוף אירופה. שוקדים, עובדים קשה, נלחמים חזק, לא נמים יום, לא נמים לילה, העיקר לנצח את בלאט - אלוף אירופה. גם לזה יש אולי איזשהו חלק במצב הכללי, כמו גם לאיחור בהכנות והגעתו המאוחרת של המאמן לאימונים תחילת העונה וכהנה וכשמה תירוצים נוספים.

ואתה יודע מה, צור?

לא ברור כרגע איך זה יסתיים, אבל בדבר אחד אני בטוח: אם נחיה גם נראה.