אני, ערן סלע, מטהר בזאת את שמו של הכתב לירן ברטל מכל חשד שהוא או אשמה שהיא, בעניין ראיון עם אנתוני פארקר ומייסיאו באסטון, שפורסם על פני כפולת עמודים במדור הספורט של העיתון של המדינה בחודש שעבר.
זאת ועוד: אחרי שתקראו את הלינק המצורף ותיזכרו מי-מה-למה-כמה (שימו לב בעיקר לחלק האחרון של האייטמון), אתם מוזמנים לתת עיניכם גם בתגובה הבאה של החבר ברטל החי בקנדה, וכמו כל תושב על פני כדור הארץ הזה גם הוא מצא את דרכו, בסופו של עניין, לכדורסלע האתר.
ואלו דבריו, כפי שהתקבלו במייל הנשיאותי.
הי ערן,
אני מבקש לטהר את שמי מהסתירה שקיימת בריאיון שלי עם פרקר ובאסטון. בתור תושב טורונטו, אוהד הראפטורס ועיתונאי עם מעט ניסיון, לרגע לא הייתי מנסה להציג את הראיון כאילו נערך יום לאחר המשחק עם בוסטון. זה לא מוסיף לי כלום וכל אוהד נ.ב.א ממוצע היה עולה על הסתירה שציינת.
הבעיה היא שהעורך של הכתבה, ככל הנראה, רצה להפוך אותה למעניינת יותר ומבלי לשאול אותי הוסיף ושינה מעט את הפתיח. את החלק הראשון על המשחק האחרון של מכבי עם פארקר ובאסטון, וכמה זמן עבר אני לא כתבתי. אצלי הכתבה התחילה עם הסיפור על ריי אלן והגופייה (לא גופה כפי שכתבו בטעות), וכמובן שלא ראיינתי אותם יום אחרי המשחק.
לצערי, העורך כאמור לא התייעץ איתי וכנראה גם התעצל לבדוק את סדר האירועים הכרונולוגי לפני שערך את הפתיח.
אנא, נקה את שמי.
לירן
ניקיתי לירן, ניקיתי. הערכתי שיד נעלמה התערבה בטקסט והפעילה שיקולים זרים למחבר.
ובא לציון גואל.
והלו, אולי תרביץ גם לנו איזה סקופון נאה כרפאל בדמות אייטמון שמספר קצת על פארקר-באסטון או משהו, צדדי כזה, שולי כזה, זניח כזה, אבל הכי מעניין שיש?
קבל הצעה זו והפוך בה בראשך. גובה שכר הסופרים? אפס שקלים. ובכל זאת, אייטמון בכדורסלע, הלו. לא הולך ברגל.
