קצת מוזר שעידן רייכל, הפרויקט שלו ואיתם תספורת הראסטות של מנהיג החבורה עדיין לא היו כאן. ביום בו חוזר דן שמיר ממסע של שבועיים בליגות הקיץ של ארצות הברית, או כמה שהוא היה שם, ואומר לכתבים החרוצים ש"כשיהיה לנו מה להודיע נוציא הודעה מסודרת", כמו איזה מאמן מדופלם של 17 שנה בעסק, הבנתי את הסיפור. אוקיי. תודה ושלום.

אז כנראה שאין ממש כדורסל בשעה 16.10 אחרי הצהריים, ועל כפר הקיץ לילדים שהרים ארקדי גאידמק כבר שמעתם לבד. ואין ממש מה לחדש כרגע, אפילו אנטוני קוקוץ', כך שמעתי, שוקל מחדש את נכונותו להגיע למכבי ת"א על פי פניית כדורסלע, ואם וכאשר, בגלל המצב הביטחוני הרעוע.

אז למה שלא ננוח בינתיים עם עוד שיר טוב ששמעתי ברדיו?

"מדברים בשקט", ששרה בקולה המאנפף והמיוחד אורטל אופק, אחת מזמרות הפרויקט, הוא שיר פשוט ונוגע לב. קטן כזה. צנוע. שמתאים לכל כך הרבה סיטואציות זוגיות.

כשהיא שרה "פעם היינו מדברים וכו'", בהחלט אפשר לחשוב שהיא שרה על זוגות שהתפרקו, זוגות לשעבר, אולי על אהבה שבהיחבא. ובטח שזה מסתדר מצוין גם עם זוגות שעדיין תקועים זה עם זה, אחד בתוך התחת של השני, מה שנקרא (אוי ואבוי, איך אני מדבר. מקווה שאימא שלי לא צופה בי מהשמיים כרגע).

דבר אלי מלים פשוטות כמו שהיינו פעם

כשעוד כתבת מכתבים של אהבה

כמו שהיית מחבק, נשאר ולא בורח

היית בא מביא לי פרח

דבר אלי מלים פשוטות כמו שהיינו פעם

עוד כשהיית מסתכל עלי

נרדמת לצידך כמו שהיית דואג

אם תמיד אהיה שלך

פעם היינו מדברים מעט

מדברים בשקט, מדברים לאט

היית מסתכל לי בעיניים

שדיברתי איתך

וכו' וכו', הבתים חוזרים על עצמם, עד שרייכל מביא אותה בשינוי גוון וטון, וגם במלים חדשות שעוד לא פגשנו בהן עד לפה

תחבק אותי חזק ואל תרפה

ימים קשים עוברים

אני נופלת מהכובד על כתפי

אני נופלת מהכובד על כתפי

כבר הרבה זמן יושב לי בראש לצאת להופעה של הפרויקט של עידן רייכל. כן, עם אשתי. זו שהייתי מסתכל לה בעיניים, כשהיא דיברה אלי.