באחד המשחקים האחרונים של מכבי ת"א, כנראה בהפסד להפועל חולון, חטפה מכבי כדור ויותם הלפרין סיים אותו באחד על אפס קליל. היו לו כאלה ועוד יהיו לא מעט, אבל ברגע של עירנות ושימת לב לפרטים הקטנים פתאום ראיתי שהלפרין – גם הוא – הגיע אל הסל מצד שמאל, ביצע צעד וחצי ימין ושחרר את הכדור לקרש-סל ביד הימנית.

הרבה שנים אחורה עוד צחקו על מיקי ברקוביץ', שהוא לא יודע צעד וחצי בשמאל ושאת כל חטיפות הכדור שלו מהצד השמאלי של המגרש, סיים תמיד בצעד וחצי בימין. אז זה עוד היה מובן איכשהו, כי ברקוביץ' גם ערער על החוק העקרוני של שחרור הליי-אפ. בעוד כולם לימדו ועדיין מלמדים, אני מניח, לשחרר את הכדור כשהאצבעות כלפי מעלה, הגיע ברקוביץ' והביא איתו את הליי-אפ סבתא הזה מלמטה.

יכול להיות, אגב, שהוא ראה את זה אצל מישהו אחר וחיקה אותו. אולי ברודי? לא זכור, לא ידוע. בכל אופן, אצל מיקי עוד צחקו, אבל החליקו את הקטע של היעדר שמאל. טוב, הצילום הזה לא מייצג. כאן הוא בא בסדר, עם יד ימין ומצד ימין. והיי, מה זה לידו? חיימון או פיני חוזז?

היום זה כל כך טבעי לראות את הלפרין מגיע משמאל ומסיים בימין, שאף אחד כבר לא מתייחס. ולכו תדעו מה המצב בבתי הספר בכדורסל, ואיך מלמדים את הילדים, ואם מקפידים על הזריקה הנכונה מפעם, או שיישרו קו והולכים עם המצב הקיים. אתמהה נואשות וממושכות ולא אבין זאת, אם כי אוכל לברר די בקלות, למען האמת.

כשמאלי דומיננטי לגמרי עם יד ימין חלשה יחסית, אני זוכר את עצמי הולך ומסתגל למהלכים של צעד וחצי שמאלי מצד ימין. יש בו נוחות מסוימת, אתקשה להכחיש זאת: אתה קופץ גבוה, כף היד קרובה יותר לריבוע הקטן ולחישוק והאוואנטה של הסיבוב הקל שבשחרור הכדור ממצב כזה מעבירה אותך על דעתך. התחושה היא, ששיחקת אותה. הבאת אותה בהפוכה. מה, תלך את הצעד וחצי הקלאסי? תשחרר כדור עם האצבעות כלפי מעלה כמו איזה נחנח? כמו שלימדו אותך בכתה ג'? כל אחד צריך לבוא עם איזה מוב. אחד דופק דאנק רגיל, אחד עם סיבוב, אחד עם שתי ידיים. והלפרין, שלא מהמר על דאנקים בדרך כלל, סוגר איזה טווירל קטן באצבעות יד ימין, כשהוא מסיים צעד וחצי מצד שמאל.

אוואנטה או נוחות? כנראה שגם וגם.

שחקן לא ייקח על עצמו אחריות לצעד וחצי תקני מהצד החלש שלו, אם הוא לא בטוח בעצמו במאה אחוז. כשאני נכנסתי לסל בזמנו מצד ימין וביד ימין, גם אם הייתי לבד תמיד היה בי חשש שמישהו יכול לעצור אותי עם איזה גג שחקים פתאום. זה פשוט עניין של עוצמה ורגש ביד. אם הכדור לא יושב טבעי ונוח בכף היד, לא תלך על השחרור שלו לסל ביד הזו, כי היא הפחות דומיננטית והזריקה בה לא טבעית.

הכי מצחיקים הם הימניים שכל כך חלשים ביד שמאל, עד שבמצב של אחד מול אפס מצד שמאל הם חותכים לגמרי באלכסון חד לצד הימני של הסל, כדי שיוכלו לזרוק את הכדור ללוח כאילו באו משם. זה כבר באמת מגוחך. הלו, איפה הייתם בזמן שלימדו צעד וחצי שמאל?

בגלל ענייני השליטה של ימין-שמאל-ימין, בין השאר, כל-כך התפעלתי מסל של עמית תמיר בהוק-שוט ביד שמאל השבוע נגד מכבי ת"א. זו היתה זריקת וו שלא ראיתי ממנו אף פעם, ואני כמעט משוכנע שהוא לא מיומן בה. על כל אחת כזו בזמן משחק, הוא ייקח אולי עשר ביד החזקה שלו. איכשהו, הפעם זה נכנס.

פעם חשבתי שלדעת לבצע צעד וחצי משני הצדדים ובשתי הידיים ברמה שווה, זה מאסט. כבר הרבה מאוד שנים מסתבר שלא, שאפשר לחיות גם בלי זה. אבן היסוד הזו נעלמה לגמרי מהכדורסל של הימניים שכמו בכל מקום אחר, הם הרוב.

זה קצת כמו שיעורי ההיסטוריה. מלמדים אותך על ימי הביניים, האימפריה העותומאנית, תקופת הרנסאנס וכאלה, ובסוף אתה לא זוכר מה היה ב-1500 אחרי הספירה ומה ב-250 לפני הספירה. יש דברים והם לא מעטים, אגב, שעם הזמן לומדים לדעת שאפשר לחיות מצוין בלעדיהם.