זה תמיד היה ככה או שרק נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא?

תחושה קשה של פגרה מסביב באמצע העונה, ודווקא כשמזג אוויר נעים בחוץ. לא קר מדי, לא חם מדי, בדיוק הזמן להרביץ כמה משחקים טובים. מאז משחק הגביע בין בני השרון להפועל ירושלים, שהיה חם וחזק כמו קפה שחור, עברו כמה ימים. ופתאום דברים מתבהרים: אחרי שמתרגלים לראות ארבעה משחקי כדורסל בשבוע, יומיים בלי כדורסל ועיתונות נטולת סיקור נראים כמו נצח.

(כן, נטולת סיקור. ראיתם את 'ישראל היום'? אין אף מלה על כדורסל, כאילו הענף לא קיים, מת, וישוב לפעילות רק מחר או במועד אחר בהתאם
לנוחות העיתון).

מזל ששידרו את הלייקרס נגד פניקס. זה התחיל אחרי חצות בלילה בין שלישי לרביעי, וכבר נרשם מחסור חמור בצריכת כדורסל אחרי יותר מ-48 שעות בלי.

אז ישבתי לראות. הרבה זמן לא ראיתי NBA. ולא סבלתי הפעם, אם כי עדיין נותרה התמיהה הגדולה: איך הם מצליחים לדחוס שיר שלם כסוג של קידום עצמי לליגה בתוך פסק זמן אחד? כמה זמן ב-א-מ-ת עובר מרגע שהקבוצות יורדות לטיימאאוט ועד שהן חוזרות? מישהו צריך לבדוק את זה פעם, כי זה מרגיש מאוד לא הגיוני. אלא אם כן העצבים כבר כל כך מתוחים והעייפות כל כך גדולה באמצע הלילה, שכל דקה נראית לי כמו שתיים וחצי.

קודם כל ולפני הכל, אלעד זאבי שכח שחקן אחד ברשימת השמות המוזרים שלו. טרבור אריזה, זה ברור. הנ"ל בא באריזה אתלטית והדוקה במיוחד, מתעופף לגבהים ובכלל שכחתי שהוא עבר ללייקרס לפני כמה שבועות. יחד איתו, עם גוד-אולד פישר, ביינום הצעיר, אודום שהיה פעם קליפרסי ולא נשכח לו זאת גם אם ירצה - וקובי בראיינט מעל כולם – יש פה קבוצה. ודאי כשפיל-האליל מגיע למשחק עם
עניבת פרפר צבעונית או פפיון ססגוני או אני לא יודע איך קוראים לזה. דבר אחד תמיד נשאר על מקומו: זקנו הקטן, המוזר והמדובלל. זאת אומרת שהכל בסדר ואפשר להמשיך.

סלים ומבצעים מדהימים היו שם. משני הצדדים. ההגנות לא ממש קיימות. לפעמים כן, לפעמים לא, תלוי באיזה שלב של המשחק מדובר, תלוי מי מהשחקנים נמצא על המגרש. אם בריאן סקינר מפניקס נמצא עליו, יש הגנה. אם אמארה סטודמאייר נמצא עליו, אין הגנה. סקינר גם הציג זקן סטייל אנדי איבי, אבל מטופח יותר וצבוע בגוון שרוף בקצוות המאוד ישרות. איש מוזר, כנראה.

נהניתי לראות את סטיב נאש כמו תמיד והפעם, בניגוד למשחק הקודם נגד-מי-זה-היה (טורונטו?) היו לו אפילו איבודי כדור. לא יודע כמה הוא שיחק וגם לא בא לי לבדוק, אבל התחושה היתה כאילו ד'אנטוני מנסה בכוח לבדוק אם הקבוצה שלו מסתדרת בלעדיו. נאש ישב יותר מדי דקות על הספסל, אבל מה אני יודע: אולי יש פה שיקולים נוספים כמו מנוחה, או כמו העובדה שמדובר בסך הכל בעוד משחק אחד בעונה כל כך ארוכה. כך או אחרת, אחרת או כך, לו הייתי אוהד פניקס הייתי מרגיש מצוברח בדקות שנאש בחוץ. זה לא אותו דבר, אין מה לעשות.

היה נאה ונעים להיזכר בגראנט היל, שפעם היה שחקן-שחקן וגם היום עושה דברים מאוד בקלות, מאוד בחן. לא נהניתי הפעם משון מאריון. הוא תמיד עושה את המספרים שלו והוא אתלט-על, אבל אני לא מת על שחקנים, שאיך שהם עולים לזריקה אני כבר יודע אם הכדור בחוץ או נכנס. אצל מאריון הקפיצי והלא צפוי כביכול, אני תמיד מצליח לנחש. יש משהו שקוף מדי בזריקה שלו, שלא לדבר על הסגנון מרים הגבות, שרק אדריאן פלדג'ר יכול לו.

היתה לפעמים תחושה של משחק אולסטר מצד פניקס. אם הלייקרס באמת בוא כדי לנצח את המשחק ולתדלק את השאיפות שלהם להמשך עונה יומרנית, הקבוצה של ד'אנטוני נראתה פחות איכפתית בדקות מסוימות. כאילו, 'זה בסדר אם נפסיד היום, לא יקרה אסון. למה בכלל אנחנו צריכים לשחק בכריסמס טיים'. להם זה באמת לא קרה הרבה זמן ועוד כקבוצה אורחת שצריכה להעביר את הזמן שלה בנסיעות.

הלייקרס כבר רגילים, כל כריסמס תוקעים להם משחק. רייטינג. קובי בראיינט. ככה זה עובד. ואם כבר יוצא משחק ביתי, אז בואו ניתן הצגה. פניקס שיחקה במהלך אחד פחות מהלייקרס בכל מה שקשור לאגרסיביות. לא עבדו מספיק חזק בריבאונד, לא הקריבו עבירות. משחק של פלייאוף זה לא היה.

בצד השני, אלי-הופים לכיוונו של ביינום התעופפו מכל כיוון. הוא קל ולא כבד ביחס לגובה, הוא צעיר ורוצה להצליח ועוד לא דיברתי על כישרון. אם קובי משחק כדי לזכות באליפות, כמו שהוא מדגיש בכל משחק העונה (במה זה שונה מעונות קודמות, אז לא שיחקת כדי לזכות באליפות?) יש סיכוי ליהנות מהלייקרס. הם באמת משחקים ביחד יותר מהרגיל. קובי ימשיך לקחת את ה-20 אולי 25 זריקות שלו, אבל יש יותר תנועה ואני מניח שגם יותר זריקות של אחרים לעומת שנים קודמות. מישהו צריך לבדוק את זה סטטיסטית. גס וואת? לא אני.

לראות את דרק פישר, עורר נוסטלגיה לא עתיקה. זה היה רק בתחילת העשור כשהפכתי לילה ליום ויום ללילה וראיתי כמעט כל משחק פלייאוף אפשרי כשבלייקרס שיחק שאקיל או'ניל. גם פישר היה שם כקלע השלישי בטיבו בדרך כלל אחרי שאק וקובי. הצ'אקה הנקייה לשלוש חזרה, או שסתם היה לו יום טוב במיוחד. הוא לא הסתפק בשלשות, אלא נכנס גם פנימה וחיפש לנוע דרך קו הרוחב, כדי לסחוט עבירות לא ממש מחויבות מצד נאש. ניסה לתקוף את נאש בכל הזדמנות. נאה, משחק נאה.

ומה קורה עם לוק וולטון, הוא פצוע? כי איתו הכל יכול להיות אפילו יותר נחמד. בכלל, תסתכלו על הבוקס סקור של המשחק ותראו: שמונה שחקנים קיבלו דקות בפניקס, תשעה שחקנים בלייקרס, ובמשחק של 48 דקות. מישהו יכול להסביר עכשיו באופן מנומק ורציני, איך ג'קסון וד'אנטוני משחקים עם קאדר מצומצם במשחק שאורכו 20% יותר מאשר משחק אירופי, ובכל זאת לא מרגישים צורך להריץ
10 או 11 שחקנים? לטיפולו של מי שכונה פעם הכותש, והיום תומך סנטרו בידו על הקווים במכבי ת"א. אם כבר הצצתי לבוקס-סקור, אז נאש שיחק 36 דקות.

ואחר כך באים האמריקאים המטורפים האלה ומספרים לך סיפורים על המשחק מספר ככה וככה של הלייקרס בכריסמס, ועל הנקודה הככה וככה של בראיינט בלילות בהם מופיע הירח רק ב-65% מקוטרו כפי שהוא נשקף בזווית של 45% מעלות מהצוק שעל חוף מאליבו. פלא שכל שחקן שיוצא מהיי-סקול כבר מעוטר בחמישה-ששה שיאים אישיים? כל אחד שתוקע פלוץ הוא שיאן. בסוף הוא גומר בבית"ר בנימינה.

מצלצל לי מוכר בנימינה. זה לא איפה שהפרות גועות?