החידה האחרונה שהציגה את פיטי סיסומס (סימונס, סיסונס וכו' לפי כמה פותרים), הזכירה לי את המחלה הישנה של שיבוש שמות. מה לעשות, יש אנשים שזה לא מזיז להם, יש אנשים שפשוט לא מסוגלים לבטא נכון ויש אנשים כמוני, שרגישים לכל עיוות.
דייויד בלות'נטל יכול לשחק כאן עונה שלישית ועדיין יהיו מי שיקראו לו בלומנטל. יוברט רוברטס ודזי בארמור שיחקו פה שנים על גבי שנים: הראשון היה רוברט יוברט, יוברטס רוברט, רוברט יוברטס – מה שתרצו. השני היה דייזי בורמור במשך הרבה שנים עד שהסביר אחת ולתמיד באיזה ראיון שדייזי זה שם של בנות והחברים האמרקאים שמשחקים בארץ צוחקים עליו. הוא בכלל דזי והוא לא מבין מה רוצים ממנו. והיה כמובן שריף ת'רדקיל, שבעיתונים קראו לו המון פעמים תרקדיל בלי בושה.
או הסיפור המפורסם של דייויד אנקראם, שהיוונים האהבלים קראו לו במשך חמש עונות אינגראם ורק כשהגיע לכאן תוקן השם אחת ולתמיד. זה פשוט שיגע אותי, אז החלטתי לעשות מעשה. ומאותו רגע, אחרי מסגרת הבהרה בעיתון לגבי הגיית שמו, ואחרי שוידאתי ישירות עם הבן אדם, אף אחד בארץ לא קרא לו יותר אינגראם.
הייתי לפני כמה שנים בצ'כיה עם נבחרת ישראל באיזה מסע קיץ, והימים הם ימי מאמננו שחור השיער לשעבר. נבחרת צ'כית אלמונית יחסית (מי מכיר את אונדריי סטארוסטה, שיקום), אולם די מיושן, סתם משחקי הכנה וידידות. פתאום ראיתי שם את ירז'י וולש, שבעוד לא הרבה זמן יבוא לכאן לשחק נגד מכבי ת"א עם אוניקאחה מלאגה.
זה היה הקיץ שלפני צאתו ל-NBA. הוא לא שיחק נגד ישראל, אולי כי הגיע לסיכום עם ראשי הנבחרת שאין טעם לסכן אותו לפני היציאה לארצות הברית. ובאמת, האיש הלך לשחק בבוסטון סלטיקס או משהו, הוא היה צריך את המשחקים האלה כמו קוץ בתחת. רק זה היה חסר לו, להיפצע עכשיו.
מבחינתי, כעיתונאי, להביא כמה מלים, ורצוי שיהיו הקשרים ישראלים כלשהם, עם ירז'י וולש, יכול היה להיות מאוד נחמד. הוא היה פחות או יותר הדבר הכי חם באזור, הכדורסלן הצ'כי הטוב ביותר, עוד אירופי רגע לפני היציאה ל-NBA ואחרי עונה טובה בלובליאנה. אולי שתיים. מי זוכר.
האיש ישב ביציע וצפה במשחק. התגנבתי אליו כמוצא שלל רב. עשיתי פייק בלי כדור לצד אחד, וזרקתי לצד שני את נאה כרפאל שנכח שם גם הוא (לא חשבתם אחרת), שמא יעוט בטעות על וולש (ולא שהוא היה מזהה אותו בעצמו, כן?). ניגשתי אל האיש, הצגתי את עצמי ודיברנו.
לא זוכר אפילו על מה דיברתי איתו, העיקר היה להביא איזושהי תפוקה קצת שונה, להצדיק את הנסיעה. לא יודע עד כמה זה מעניין את קוראי העיתונים בארץ, אבל אני את שלי צריך לעשות. זו היתה המטרה. ראיון קצר עם וולש נראה לי פייר אינאף. אם אני כבר בצ'כיה והוא יושב מולי, יו נואו.
בכל זאת, שאלה אחת אני זוכר מצוין.
"לסיום", אמרתי לו, "אולי תוכל לומר לי איך מבטאים את שמך הפרטי?".
הוא חייך וענה: "ירז'י". כנראה שזו לא היתה הפעם הראשונה שנתקל בשאלה הזו. לעומת זאת, זו היתה הפעם הראשונה שישראלי שאל אותו, על סמך כל הוורסיות השונות והלא אחידות שנפוצו עם השנים בכל העיתונים והאתרים.
אוקיי, נאה, נפרדנו כידידים. עכשיו ככה: את השם של הצ'כי המלעון הזה שמרוויח ים כסף במלאגה, ונותן משחק אחד טוב על כל שני בינוניים ואחד חלש, כותבים ככה: Jiri.
זה יכול להיות ג'ירי, וזה יכול יירי, וככה באמת קראו לו בארץ לאורך תקופה. וגם כתבו. אבל האיש בעצמו אמר לי ירז'י. איך הוא רואה בציוות האותיות האלה ירז'י, רק האל הטוב יודע, אבל זה מה שהוא אמר. דבקתי באמת, נצמדתי לאיש ולגרסתו.
עדיין תמצאו יירי פה ושם, עדיין תמצאו ג'ירי וגם יאז'י, אבל ירז'י הוא השם ויותר ויותר גופי תקשורת מאמצים את הגירסה הנכונה עם הזמן.
פעם אמר לי אריה מליניאק דבר מעניין. לגרסתו, אם אתה לא מבין משהו שקרה במשחק אל תכתוב צעד תמוה של המאמן. היה חילוף מסוים שתמוה בעיניך? גש ותשאל את המאמן בסיום המשחק למה הוא ביצע את החילוף שלא ממש הבנת. אותו דבר בדיוק גם כאן: אתה לא יודע איך קוראים לבן אדם? גש ותשאל אותו. עדיף מאשר להנציח את הטעות לאורך שנים.
פעם כתבתי ירז'י וולש באיזו הזדמנות. אחר כך אני רואה שמישהו עבר על הטקסט ושינה ליירי. תגייייייד, אמרתי לו, משל הייתי אלי קנטי לפחות, אתה לא סומך עלי? אני כתב מתחיל או משהו? אם אני כותב ירז'י אתה קובע שקוראים לו יירי?
אני סומך עליך, הוא ענה, אבל כולם כותבים יירי, וגם הקוראים רגילים ליירי ויחשבו שזו טעות.
הבנתם? עדיף להשריש טעות נפוצה מאשר לתקן אותה. זה הראש.
תקן, תקן מהר, יבחוש בן חגב, הוריתי לו. לאיש קוראים ירז'י. ואם נקרא לו ירז'י בכל הזדמנות שתצא לנו, ונכתוב ירז'י באופן עקבי, גם אחרוני הטמבלים יבינו בסוף שזו לא טעות וזהו שמו האמיתי. שכולם יטעו מסביב, מה איכפת לי. שייחנקו עם הטעויות שלהם. ירז'י הוא ולא אחר, וזה מה שיהיה כתוב אצלנו.
וכך היה.
ועם הלקח הנאה כרפאל הזה, גם אם לא ממש קריטי, יש לומר, אברך אתכם בסופ"ש נינוח במיוחד.