בימים אלה בהם ליגת הכדורסל שובתת וטובי שחקנינו הזרים שאין אני יודע את שמם כלל, מבלים להם בחופשת מולדת אי שם, אני נאלץ לקרוא על כל מה שמסביב לכדורסל וכל העסקונה וכל חיסולי החשבונות והחשבונאות בכלל.

לאחרונה מצאתי מלל רב בעניין החשיבות המקצועית של טורניר סוף השנה האזרחית באמסטרדם והאם מאמננו הממנכ"ל (לשעבר), היה צריך או לא צריך לנטוש את המקום. הדעות רבות כחול על שפת הים, מה גם שבינתיים המנכ"ל הפך למאמן והקיסם חזר למקומו הטבעי. חשבתי לתומי, מדוע לא אתרום לנשיא אייטמון חביב לשנה החדשה. וכמו שנאמר: ירצה יפרסם, לא ירצה לא יפרסם.

דצמבר, 1993. עודני שחקן פעיל בבית"ר מגדל העמק, ששיחקה אז בלאומית ב'. כבר אז היתה נהוגה פגרת משחקים בין חג המולד לראש השנה האזרחית. קבוצות הליגה הבכירה היו מנצלות את הפגרה כדי לצאת לטורניר בהולנד, שהתקיים באותם ימים בעיר הארלם. הטורניר נועד בדרך כלל לבחון זרים חדשים שהגיעו והצטרפו לקבוצות שלקחו בו חלק. יצאו לשם הפועל חולון, הפועל תל אביב, גליל עליון, הפועל אילת, הפועל רמת גן. בטח לא מגדל העמק.

באותה שנה החליט משום מה איגוד הכדורסל לקיים מחזור גביע המדינה בימי חג המולד. הקבוצות הבכירות על שחקניהן הזרים נתקעו בארץ והיה חשש שישראל לא תשלח נציגה לטורניר הארלם, שבימים ההם נחשב לאירוע מכובד.

בדיעבד התברר, שסוכני שחקנים מישראל כבר התחייבו לזרים שרצו להיקלט בקבוצות ברחבי היבשת, כי יוכלו להפגין את כישוריהם במדי הקבוצה הישראלית שתופיע שם. לסוכנים לא נותרה ברירה אלא לפנות לליגה השנייה ולמצוא קבוצה שתסכים לצאת להולנד. מפה לשם, הסיפור נפל על מגדל העמק.

יצאנו לשבוע בהארלם בסגל שלא בדיוק מפאר את הכדורסל הישראלי. לא ידענו אפילו מי המשתתפות וכשהגענו למלון השתלט עלינו הלם. בכניסה ללובי אני מזהה פתאום את דייויד ריברס מסתובב בכפכפי בריכה/מקלחת. בדרך למעלית נתקלתי בשרוך גבוה ורזה שהיה לא אחר מאשר סטפן אוסטרובסקי האגדי. ספורטאי אני ברמ"ח אבריי ולעולם לא אכנע, אבל לקבל בראש בטורניר רשמי מאנטיב? את זה לא לקחתי בחשבון כשעליתי למטוס בנמל התעופה בן גוריון.

בארוחת הערב החגיגית בה הוצגו הקבוצות הבנו סופית את גודל הצרה. חוץ מאנטיב, הגיעו גם חובנטוד בדאלונה, ציבונה זאגרב, היראקליס סלוניקי ונבחרת קנדה, ולקינוח שתי הולנדיות, דן בוש ודן הלדר. הטורניר חולק לשני בתים וקיבלנו את הבית ה"קל": אנטיב, נבחרת קנדה ודן הלדר. שתי הראשונות בכל בית עולות לחצי הגמר.

הסוכנים ציוותו לנו בערב הראשון חמישה זרים. הם הצטרפו לשניים שלנו (אז הותר לשתף שני זרים בליגה השנייה), שהיו פרד קמבל הנצחי ופטריק ג'ונס (שכינויו היה "הארנבת" מפני שנהג לחשוף את שיניו העליונות בכל פעם שקלע סל).

לאימון הערב הראשון התייצבנו בהרכב שלא היה מבייש קבוצת ליגת על של היום. שבעה זרים, ששה שחורים ואחד בולגרי, וכמה ישראלים אלמוניים. הוועדה המארגנת החליטה לקרוא לקבוצה "יזראלי אול סטאר טים", אולי מפני שהם לא ידעו לבטא מגדל העמק ולא ידעו איפה זה בכלל.

למזלי הטוב (ואולי לא) אף אחד מהזרים לא היה פוינט גארד. ואני, שעמדה זו היתה "משוריינת" לי בקבוצת הבית, הרווחתי את הדקות הרבות ביותר בין הישראלים. הערב הגדול הגיע, והיכל הספורט המקומי על כל 5000 המקומות שבו היה מלא. נערות שיקאגו בולס רקדו ונתנו שואו גדול והכל היה מוכן להצגת השחקנים ולפתיחת הטורניר.

כמובן שבמצ'-אפ בין הרכזים הכריז הכרוז על דייויד ריברס מאנטיב, שחקן הלייקרס בעבר, והמשיך לפאר את האיש שניות ארוכות, בצד הישראלי הוא אפילו לא הצליח לבטא את השם צור לביא כמו שצריך. לא חשוב, לא נעלבתי, הרי אני הולך לשחק נגד דיויד ריברס, אגדה בחייו ולימים חבר בחיל התותחנים של "כדורסלע" האתר.

את מה שהתרחש ב-40 הדקות הבאות קשה לתאר. למזלנו, היינו מלאים בזרים לא רעים, שהקלו עלינו את ההשפלה. נגמר בסביבות 30 הפרש, היה שואו לקהל ובסיום עוד קיבלתי דאנק על הראש מלורן פוארסט. אני זוכר בעיקר את הגופייה של דיויד ריברס, ואת השלשה שקלעתי.

שני המשחקים הבאים היו לא מעניינים כי בנבחרת קנדה לא הכרנו אף אחד, וזה בעיקר היה משחק בין עשרה שחורים שלא הבדלת מי זו 'יזרעאלי אול סטאר טים' ומי זאת קנדה. ביום האחרון הובסנו נגד דן הלדר שנמצאת לא רחוק מהארלם, והרבה אוהדים באו לעודד אותה, אבל האמת שהיינו עייפים מהקניות והטיולים ערב קודם.

אנצור בליבי מהטורניר בהארלם גם את מסיבת ערב ראש השנה האזרחית בשיתוף כל הנבחרות, ואת נערות "שיקאגו לאבבולס", ואת הגמר בין חובנטוד בדאלונה לאולימפיק אנטיב, שזכתה בטורניר בסופו של עניין במשחק שנגמר רק אחרי הארכה.

חזרנו ארצה מושפלים אך מרוצים.

יומיים אחר כך התקיים משחק בין מכבי חיפה למגדל העמק. הזרים שלנו, שנשארו לבלות בהולנד, איחרו את הטיסה מאמסטרדם לישראל ואנחנו חטפנו 30 הפרש ממכבי חיפה ברוממה. אז מה חשוב הדיון אם הטורניר תורם מקצועית או לא. העיקר החוויה. חוץ מזה, שמי שחוזר מהולנד תמיד יקרה לו משהו מעניין במיוחד: אנחנו חטפנו 30, כספי נפל על הצוואר, שרף נהיה פתאום מאמן וניר כהן ואלישי כדיר נעשו אלילים בן לילה.

בכל זאת אירוע חשוב, מסתבר, הטורניר הזה בהולנד. אירוע שנוגע בך.