ליגת העל טרם הגיעה אפילו לשליש הדרך, אבל מעבר לכל ענייניהן של מכבי תל אביב, הפועל ירושלים, ופה ושם גם קצת בני השרון, המרכזות אליהן את מירב תשומת הלב התקשורתית, עלתה השבוע על הפרק סוגיה נוספת, ולדעתי לא פחות מעניינת: מי תרד?

באמת מעניין, כי על פי מה שהתרחש עד עכשיו, ובהנחה שלא צפויים יותר מדי שינויי כיוון דרמטיים בחודשים הקרובים - צפוי המאבק נגד הירידה לסחוף אליו חצי ליגה לפחות. גליל, אשקלון, גלבוע/עפולה, ראשון לציון ורמת גן הן, לדעת רבים, מועמדות מובילות להסתבך בבלגן הזה, כאשר חולון ונהריה, אם לא תיזהרנה, עלולות אף הן למצוא את עצמן באמצע הסמטוכה. היינו, היה אומר ודאי דני דבורין, שבע מתוך עשר, משמע 70 אחוז מכלל הליגה. אכן לא שגרתי ואף מעניין.

קשה מאוד עד בלתי אפשרי לקבוע כבר היום מי תיפרד מהליגה במאי, או ביוני, או מתי שזה לא יהיה, אבל מה אכפת לי לנסות? מה עדיף, לנסות ולדמיין חוויות מהמעצר של וויל ביינום, או להמר על מספר הימים שיעברו עד שהוא יועלה אחר כבוד (?) על מטוס, ויישלח בבעיטה חיננית אל צדו האחר של האוקיינוס האטלנטי?

נקדים ונאחל לכל הנוגעות בדבר הצלחה וברכה במעשה ידיהן, שהות נצחית בליגה הבכירה, ואליפויות וגביעים כחול אשר בנעליים של נסיכה ב', בכל פעם שאנו חוזרים ממגרש המשחקים. וכעת, נו מור מיסטר נייס גאי - היידה, טוטו תחתית.

למרות מה שנכתב אך לפני שלוש פסקאות קצרות, נשלוף לאלתר מתוך המים הרותחים את עירוני נהריה והפועל חולון. לעניות דעתי הלא קובעת, יש להן, על הפרקט, על הקווים וביציעים יותר מדי אנשים טובים בשביל להסתבך. נקודה. שתיים יצאו מהתמונה, נשארו חמש.

הבאה בתור לנשום לרווחה היא עירוני רמת גן, וממש לא רק בזכות התצוגה המרשימה מול מכבי "מה פתאום סבוטאז'? כל השחקנים מתאמצים ונותנים את הנשמה בכל משחק!" תל אביב. לרמת גן יש כלים מספיק טובים בפנים ובחוץ, הן בין הישראלים והן בין הזרים, כדי להישאר, ובמומנטום מסוים אולי אפילו להביט בזהירות למעלה, לכיוון הרביעייה המובילה. חוץ מזה, מאז ומתמיד היתה לי סימפטיה גדולה לרובי בלינקו, כך שהוא לא יירד וזהו. החלטתי.

הפועל גלבוע/עפולה? הצחקתם. עזבו כדורסל, למרות שיש שם לא מעט. היום שבו אהמר או אחזה בשורות איוב לאנשי העמק יהיה היום בו יפציע שמעון מזרחי בנוקיה, כשהוא לבוש אדום מכף רגל ועד ראש, ומחלק לכל דורש דפי כרומו מהודרים, שעליהם מודפסות בגאון מלות הפזמון "אווווווווו, הפועל עולה". גם גלבוע/עפולה בפנים. נקסט.

ראשון, אשקלון, גליל - משלוש תצא אחת. גליל נראתה ברוב משחקיה עד היום די על הפנים, ולמרות זאת היא תשרוד. בשיניים, אבל תשרוד. בזכות שחקנים כמו מוסינזון, אוחיון, בראון וקמפבל, בזכות המסורת של האולם בכפר בלום, בזכות ההתחזקות של שפר, בזכות החב"דניקים והמשיח. בזכות משהו. הם כבר יישארו.

שתים נותרו במירוץ שאיש לא רוצה "לנצח" בו - אשקלון וראשון. אשקלון או ראשון? ראשון או אשקלון? מי נפרדת מאיתנו, חס וחלילה וחלילה וחס? קשה, קשה מאוד, אבל הכרעה הרי חייבת ליפול. מי זו תהיה? בלי SMSים, ובלי לחכות לקולות הימאים והחיילים זו תהיה, זו תהיה, זו תהיה....

ראשון (ועל כך, מן הסתם, היה מוסיף יו"ר הדירקטוריון: יא אולוהים)!

למה? כי רק זר אחד (חואן מנדס) דומה באופן עקבי ויציב לשחקן כדורסל; כי כל הישראלים יחד תורמים בקושי 30 נקודות במשחק (לעומת משהו כמו 50-45 באשקלון ובגליל); כי אמנם יש לה אוהדים מאוד מסורים ונאמנים, אבל רק מעטים מהם טורחים להגיע למשחקים (למרות שגם בזיסמן, בגליל או באשקלון האולמות לא בדיוק סולד-אאוט או משהו), ולכן ביתה הוא הכל חוץ ממבצרה; כי היא פשוט נראית לי כרגע הכי חלשה.

עד כאן התחזית. מיד אחרינו: פרק נוסף של "הישרדות", ובמרכזו שחקני ראשון, מאמניה, מנהליה ואוהדיה במאמץ מיוחד להוכיח לכותב שורות אלו עד כמה ניחושיו לא דומים לכלום ואף לא לשום דבר. גם אם יעמדו במשימה (וכאמור, ומכל הלב - בהצלחה רבה להם ולשאר הקבוצות) אין חשש שיהיו הראשונים, תשאלו את סטיב נאש ופיניקס, אבל זה כבר ממש סיפור אחר.

shaharhermelin@gmail.com