היות שהטקסטים מרוכזים אצלי עוד לפני שהם מתפרסמים, היתה לי הזכות (או הטירחה, בואו נגיד את האמת), לקרוא לפניכם את הטורים של שאר הכותבים בפרוייקטון של כדורסלע-האתר.

קודם כל, לחשוב שיש לנו כאן סוג של פרויקט זו כבר מחשבה שדי מטרידה אותי במחשבות כמו: פיייי קיבינימאט, לאן הגענו?

ברם אולם ואף על פי כן, מיד אני נזכר שאני הוא זה – ולא אחר – שהזמנתי את הקטעים מבכירי כותבי כדורסלע-האתר. ואין לי על לי מי להלין מלבד על עצמי. לפיכך, קבלו יו-טרן מהיר: די ברור שמדובר בפרויקט משובח, עדכני, המלה האחרונה.

וכדי שיהיה מעניין, וכדי שלא יהיו חזרות או כפילויות בשורה התחתונה מעבר למה שכבר קיים, וכדי שיישמע קול נוסף, רם, צלול ונשיאותי של ממש, הריני כאן להביא אותה בתחזית שונה. משהו שיש בו מן הסיינטולוגיה, מן הנומרולוגיה, מן האמונה הטפלה, מן ההיסטוריה.

רבותי וגבירותיי (כן, אני יודע שגם אתן כאן), עד כמה שזה נשמע לא הגיוני ועד כמה שקשה להאמין, ממש לא ברור לי איך אתם לא קולטים את זה לבד. זה פשוט הולך לקרות. סוג של רעידת אדמה כדורסלנית: הפועל גליל עליון תרד ליגה בתום העונה הזו.

ולהלן הנימוקים. בעצם, לא להלן. לא אוהב את המלה הזו.

לפניכם הנימוקים נשמע טיפה יותר טוב.

קודם כל, השנה ימלאו בדיוק 15 שנים לזכייה החד-פעמית של הפועל גליל עליון באליפות. 15, יו נואו, זה סוג
של מספר עגול. הוא מעולם לא היה עגול, הוא לא דומה לעגול, אבל בזמנים בהם לאיש אין כוח לחכות עשור שלם למען העיגולים האלה, גם 5, 15, 25, 35 ושאר קרובי משפחתם הם סוג של מספר עגולים ויפים. ואין כמו מספר עגול ויפה כדי לסגור בו מעגל, כידוע.

הריני להצהיר מבלי למצמץ באי-נוחות, או לבלוע רוק בחוסר ביטחון:
15 שנים אחרי האליפות ההיסטורית ההיא, גליל תרד ליגה. די מתבקש, כי כבר הרבה שנים במאים הוליוודיים מעוניינים להרביץ פה סרט ומחכים לסוף מהסוג הזה. הגיע זמנם: השנה זה יקרה.

שנית, אלי קנטי היה מעורב בעונה ההיא, לפני 15 שנים, בצד ההמום של מכבי ת"א שאיבד את האליפות לטובת הגליל. העונה הוא חזר פתאום לאמן אחרי הפסקה די ארוכה, מונה לתפקיד בגליל והתפטר. או פוטר. לא ההגדרה משנה, כמו העובדות בשטח: מה חשבתם, סתם הוא חזר? הוא אחד מכוכבי הסרט שאמור להיות מצולם בקרוב. אמרו לו המפיקים: 'נו, בחייך, תחזור כבר, רוצים להתחיל בפרויקט. בוא ושים להם רגל, שיפלו, בדיוק סוף כזה אנחנו צריכים'. יש לי הוכחות, מסמכים. אשלוף אותם ביום הדין.

שלישית, וממש באותו עניין, לא מוזר לכם שפתאום גם דורון שפר חזר לגליל? הוא חזר כדי לסגור מעגל במוצהר. ולסגור מעגל במקרה שלו זה אפילו עוד יותר קלאסי: אז, ב-1993, הוא לקח אליפות עם גליל עליון, עכשיו הוא ירד איתה ליגה. ותפסיקו להיות תמימים: חוזה של חצי מיליון דולר להשתתפות בסרט, זה מה שהוא קיבל מהמפיקים ההוליוודיים כדי לחזור ולשחק בגליל, ולסגור את התסריט בדיוק כמו שהם רצו. שלא ימרחו אתכם בכל מיני סיפורים.

רביעית, לא יודע מתי בפעם האחרונה הצצתם בטבלה. גליל עליון אחרונה, ואחרונה היא תישאר. כי יש לפעמים שנים שקורים בהן דברים שקשה להאמין שיקרו. שגליל תרד ליגה זה קצת כמו שמכבי ת"א לא תיקח אליפות. ואף על פי כן, נוע ינוע גלגל הגורל, הלו.

דברים קורים השנה והם לא מבשרי טובות לגליל ואנשיה. תראו מה קרה לקטש במכבי, תראו מה קרה לעמיאל במכבי, תראו מה קורה לליאור אליהו במכבי, תראו איזה בדרק יש סביב עמרי כספי במכבי. אני די בטוח שאם גם ברד ליף היה משחק העונה במכבי ת"א, זה לא היה נגמר טוב. אתמול גם שמעתי, שמייק גיבסון הזיקית שבר השבוע
רגל באיזו גלישת סקי מזדמנת אי-שם. צירוף מקרים? ממש לא. זו לא השנה שלהם, אני אומר לכם.

גליל עליון היתה אימפריה גדולה. תראו מי מאמן בחו"ל: אריק שיבק, פיני גרשון, שרון דרוקר, דייויד בלאט, מולי קצורין. כולם עבדו בשלב כזה או אחר בגליל. אין עוד קבוצה כזו, אפילו לא מכבי ת"א. המאמנים התקדמו מאוד, הקבוצה - לא נכחיש זאת - נשארה הרבה מאחור.