אז הנה הם, בלעדיים ובלבדיים לכדורסלע-האתר:

איי. סי. גרין – "The Virgin": למרבה ההפתעה, לראשי התיבות A.C אין שום משמעות. לעומת זאת, לכינוי שלו יש: באחד הראיונות שקיים, גרין טען כי הוא התחיל וסיים את הקריירה שלו כבתול. בנוסף, הקדוש הקים קרן על-שמו שמטרתה לעודד התנזרות לפני חתונה בקרב צעירים. נו מה, פלא שהיה לו כזה מרץ לשחק כל-כך הרבה משחקים רצופים.

אלפונסו ג'ונסון – "Pink Panther",Buck"": הכינוי הראשון ניתן לו כי אמרו שהוא הזכיר בתנועותיו ובמבנה ראשו המחודד את הפנתר הוורוד. הפירוש של הכינוי השני, שרבים מבלבלים עם שמו האמיתי, הוא צורת הזכר של מגוון חיות קופצניות, כגון: צבי, תיש, שפן, ארנבון.

אנדרו טוני – "The Boston Strangler": בניגוד לכינוי בעל השם הזהה שמיוחס לרוצח הסדרתי, שפעל במסצ'וסטס בתחילת שנות ה-60, התרגום של הכינוי במקרה של טוני הוא לא "החונק מבוסטון" אלא "החונק של בוסטון". פרשני הספורט בבוסטון נתנו לו את הכינוי בעקבות היכולת שלו להשתלט על משחקים נגד הסלטיקס, שניהלה יריבות עקובה מדם מול פילדלפיה בתחילת שנות ה-80.

אנתוני ווב – "Spud": סבתא-ווב נהגה לכנות את ספאד העולל בשם המוזר "ספוטניק" (סוג של לוויין רוסי לפי ההגדרה המילונית. לא ברור אם לזה התכוונה). "ספאד" זה הקיצור לכך.

ארמון גיליאם – "The Hammer": על-פי מקורות שרחוקים שנות-אור מלהיות רשמיים, הוא קיבל את הכינוי בעקבות דמיון חיצוני מסוים לראפר הידוע MC Hammer. האמת שגם לנו זכורה במעורפל תספורת דומה לזו של הזמר באיזושהי תקופה. בכל מקרה, פטיש אמיתי הוא לא היה. אולי דיבל.

ביל ליימביר - "The Prince of Darkness": רשע-מרושע היה ליימביר בזמנו. היה אחד השחקנים המלוכלכים בתולדות המשחק, ובתמורה זכה ביושר באחד הכינויים הגדולים בתולדות המשחק.

בראיינט ריבס – "Big Country": לקוראינו הצעירים רק נאמר כי מדובר בסנטר שנכנס לליגה ב-1995, וכמו חום יולי-אוגוסט, היה כבד מאוד. היו כאלה שקראו לו "קווין מקהייל הבא", אבל בניגוד למקהייל הדקיק הבחור רק תפח ותפח, עד שהתפחלץ ופרש כעבור 6 עונות בלבד. האגדה מספרת שבמהלך משחק במכללות, ריבס עב-הבשר ביצע לראשונה מהלך מחוף לחוף. כשחזר מתנשף להגנה, אמר לחברו לקבוצה: "It Is A Big Country Out There".

גאס וויליאמס – "Honeycomb": הפורוורד הנהדר של בולטימור בשנות ה-60-70 קיבל את הכינוי הפיוטי "יערת הדבש" ממאמנו במכללת איידהו, ג'ו קיפריאנו, שאמר לכל מי שרק רצה לשמוע שמשחקו של ג'ונסון מתוק כמו דבש ("Sweet Play" הוא קרא לזה).

ג'ו בראיינט – "Jellybean": אבא של קובי קיבל את הכינוי מחבר בתיכון, וזאת בזכות חיבתו לסוכריות הגומי הצבעוניות, ובזכות העובדה שהוא נהג לרקוד – וכאן נביא ציטוט מדויק – "Like jelly shaking in a bowl".

ג'ו בארי קארול – "Joe Barely Cares": מועמד בכיר לתואר "הבחירה הראשונה הכי גרועה בהיסטוריה", ג'ו בארי קארול קיבל את כינויו בזכות האדישות וחוסר-האכפתיות שהפגין כל אימת שנדרש – גוד פורביד - לשחק כדורסל.

ג'ואל פרזיבילה – "Ghostface": הכינוי ניתן לו על-ידי כתב הספורט לאנג וויטאקר, שפשוט המציא מילה אחרת ל-"מכוער במיוחד".

ג'ונתן רדיק – "J.J": סיפור חמוד לכל הדעות. כשהיה תינוק, אחיותיו התאומות כל הזמן קראו לו באות הראשונה של שמו ("J"), ובגלל שכל אחת מהן הייתה חוזרת אחרי השנייה – שהרי הן תאומות, כזכור – זה היה יוצא "J.J".

ג'מאל מאשבורן – "Monster Mash": כינוי שניתן לו בימיו העליזים במכללת קנטאקי, עת קרע רשתות על ימין ועל שמאל. מקור הכינוי הוא בשיר בעל שם זהה של בובי פיקט. ככל הנראה, מדובר באחד השירים ההזויים ביותר שנכתבו אי-פעם. מדבר על ניסויים, מפלצות וריקודים. גם דראקולה ואיש הזאב בעסק, מן הסתם.

גרג אנדרסון – "Cadilac": בקיצור נמרץ - כששיחק במכללת יוסטון, היה נוהג לרכב על אופניו ברחבי הקמפוס, ולחבר'ה בקבוצה היה חוש הומור סרקסטי ולגלגני במיוחד.

דן איסל – "The Horse": קיבל את הכינוי בזכות כושרו, סיבולתו ומוסר עבודתו. סוס עבודה אמיתי היה איסל, שכמעט ולא החמיץ משחקים במהלך הקריירה: הוא בילה 15 עונות ב-ABA וב-NBA, ושיחק בלא פחות מ-1218 משחקים מתוך 1242 אפשריים.

דריל דוקינס – "Baby Gorilla": זו לא תהיה השערה פרועה אם נאמר שמעולם לא היה שחקן חביב יותר על זגגי ארצות-הברית. תופעת הטבע הזו פשוט ניפצה את לוחות הסל ברחבי הליגה זה אחר זה, ולא בכדי הרוויח דוקינס את כינויו, אם כי יש לתהות מה קשור הבייבי לסיפור. הבן-אדם הוא פשוט גורילה.

ווילי אנדרסון – "Chill": ההשערה הרווחת היא שהכינוי הגיע מכיוון שהבחור היה שחקן COOL, ולא נלחץ במצבים קשים. על פניו תמיד הייתה נסוכה הבעה רגועה, שלוה ומנומנמת. כשהגיע למכבי ת"א, אגב,
הוא כבר נרדם סופית.

וולט וויליאמס – "The Wizard": פוינט-גארד גבוה שעשה גדולות ונצורות במכללת מרילנד (שם קיבל את הכינוי), אבל אז הטיל על עצמו כישוף שהפך אותו לשחקן רגיל ואפור ב-NBA. וולט הוא נצר לשושלת וויליאמסים שהחזיקו בכינוי לפניו: גאס, הגארד האגדי של הסוניקס בשנות ה-80, וקני, הזכור היטב לעם היושב בציון.

ויני ג'ונסון – "The Microwave" : כמו מיקרוגל, שמחמם דברים במהירות ויעילות, כך היה גם ויני ג'ונסון. בניגוד לשחקנים אחרים שעולים מן הספסל וזקוקים לכמה דקות כדי להיכנס למשחק, ג'ונסון היה עולה חם אוטומטית מהספסל. מי שהגה את הכינוי הוא דני איינג', אחד שידוע באמרות השפר שלו.

פרד הויברג – "The Mayor": הויברג, שגדל באייווה וגם למד באוניברסיטה המקומית (אייווה-סטייט), קיבל את הכינוי בזכות העובדה שהוא פשוט הכיר את כל האנשים במקום, וכמו ראש-עיר, כולם ניגשו אליו ובירכוהו לשלום עת הידס
לו מחויך בחוצות העיר.

פרוויס אליסון – "Never Nervous Pervis": קיבל את הכינוי כשהיה פרשמן במכללת לאוסוויל מעלם חמודות ששיחק איתו בקבוצה, העונה לשם מילטון וואגנר. וואגנר קרא לו כך כי אליסון תמיד היה שומר על קור-רוח, וכמעט אף-פעם לא היה מתעצבן או יוצא מכליו. יש לציין כי ב-NBA הוא כבר קיבל כינויים הרבה יותר משעשעים: "Out-Of-Service Pervis", אותו קיבל מדני איינג' (שוב הוא) ששיחק איתו בסקרמנטו, וזאת בעקבות נטייתו להיפצע בכל שעה עגולה. כינוי מבדח נוסף היה ""Makes Me Nervous Pervis, וזאת בזכות סגנון משחקו, שהפך במהרה מקר-רוח לאדיש במיוחד.