2000, סלוניקי. הנציגה היוונית הבכירה, פנתינאייקוס, מגיעה לפיינל פור וגם זוכה בתואר.

2001, פאריס. הצרפתיות פשוט לא מספיק טובות כדי להגיע אפילו לפיינל פור של הסופרו-ליג.

2002, בולוניה. וירטוס, הקבוצה המקומית מגיעה לפיינל פור, עולה לגמר ומפסידה בו.

2003, ברצלונה. הקבוצה המקומית מגיעה לפיינל פור וזוכה בו.

2004, תל-אביב. מכבי מגיעה לפיינל פור וזוכה בתואר.

2005, מוסקבה. צסק"א עולה לפיינל פור, ומפסידה בחצי הגמר.

2006, פראג. מקום נייטרלי, מאמננו שחור השיער לשעבר עדיין לא עבד בצ'כיה כדי להעמיד קבוצה נאה כמו נימבורק. וכך או אחרת, אחרת או כך, אין צ'כים ביורוליג.

2007, אתונה. פנתינאייקוס מגיעה וגם זוכה.

עד כאן תיעוד ופירוט מהזמנים בהם החלה הנהלת היורוליג לקיים יותר ויותר מעמדי פיינל פור בערים שבהן גם משחקת אחת הקבוצות הבכירות באירופה. כולן הגיעו לפיינל פור, בסופו של עניין. שמא תפספס ריאל מדריד את העסק ותהיה חריגה בעניין הזה?

לא, לא נראה לי.

אני עוקב אחרי ריאל באופן קפדני יחסית בשנה וחצי האחרונות, מאז הגיע לקבוצה חואן פלאסה. עניין אותי לדעת מה יעשה המאמן הזה, שאף פעם לא אימן בוגרים כמאמן ראשי, היה עוזר מאמן בחובנטוד בדאלונה ולקח איתו משם את ז'אן טבק שהודיע על פרישה.

ריאל הרבה יותר מסודרת וחזקה מאשר היתה קודם. לא יודע בדיוק מה חלקו של טבק, אקס NBA וספליט הגדולה וגם שחקן עבר בריאל מדריד, בין השאר. לא יודע אם חלקו גדול משל עוזר מאמן רגיל, או שניסיונו העצום כשחקן מסייע יותר מאשר תפוקה ממוצעת של עוזר מאמן.

כך או אחרת, אחרת או כך, ריאל לא הפסידה העונה ביורוליג והיא שולטת במשחקים הביתיים שלה כמעט ללא עוררין. היא יכולה להפסיד בעיקר אם יש סיבות נלוות. עייפות יוצאת דופן, או פציעות. במחזור הליגה האחרון, נגד טאו ויטוריה, שתי הסיבות האלה נפגשו בבת אחת. ריאל היתה עייפה מהניצחון על פנתינאייקוס לאחר הארכה בחמישי בלילה, ויומיים לאחר מכן נאלצה לשחק נגד טאו ויטוריה. אצל טאו הכל הולך ברצפים. שלושה-ארבעה משחקים מצוינים, ירידה קטנה, עוד ירידה קטנה ואז שוב משחקים מצוינים. ריאל תפסה אותם בקטע של הגרף בו טאו נמצאה בעלייה. בנוסף, לזארוס פפאדופולוס נפצע והחמיץ את המשחק.

טאו ניצחה. בשתי נקודות.

עד כדי כך קשה לנצח העונה את ריאל אצלה בבית.

הבית של מכבי ת"א באמת לא פשוט, וז'לגיריס קובנה היא כנראה החוליה החלשה יחסית בו. אולימפיאקוס צריכה להוכיח שהיא הכוח שכולם חוששים ממנו. בסופו של עניין, עד היום היא הפסידה בכל משחקי החוץ שלה למעט אחד, נגד וידי ויצ'י בולוניה בגירסה הקודמת שלה עם פילאסטריני כמאמן ולפני המינוי של רנאטו פסקאלי. את הגירסה ההיא כל קבוצה ביורוליג יכולה היתה לנצח. רובן גם עשו את זה.

עד שאולימפיאקוס לא תוכיח את זה, ורצוי במשחק חוץ, ההערכה היא שריאל מדריד ומכבי ת"א הן שתי הקבוצות שיעלו הלאה אל רבע הגמר. מה שנהוג לקרוא כאן 'הצלבה'. פעם מישהו אמר לי, שבשום מקום באירופה לא קוראים לשלב הזה הצלבה. רק כאן. המצאנו איזה איקס דמיוני, שני אלכסונים, בין קבוצות מבתים שהוגרלו להיפגש זה עם זה, וקראנו לזה הצלבה. כנוצרים במיטבם היינו.

בין ריאל למכבי ת"א זה פתוח. בשלבים האלה אסור להפסיד בבית ואסור לטעות. אני מניח שלא יהיו הפתעות וכל אחת תנצח באולם הביתי שלה. יכול להיות אפילו שמכבי תנצח בהפרש גדול יותר מאשר תפסיד במדריד. העניין הוא, שהתחושה שלי אומרת שריאל לא תיפול במקום שבו מכבי דווקא כן. הרבה אפשרויות אין, יו נואו, היה אומר על זה הווווווויל סולומון. או נגד אולימפיאקוס, או נגד ז'לגיריס.

על שני המשחקים האלה, ובטח על משחקי הבית, מכבי ת"א צריכה להתאבד. זה יכול להיות בסופו של דבר מה שימנע ממנה לסיים ראשונה בבית שלה בטופ 16. אלה משחקים חשובים יותר מאשר זה שבמדריד.

בהנחה שאולימפיאקוס עם ינאקיס תשתפר במשחקי החוץ שלה, וז'לגיריס תתחזק גם היא בשלבים המתקדמים (ושלומות לקרואטי דאמיר מרקוטה, הרכש החדש), כל משחק יהיה משחק-משחק. פשוטו כמשמעו, אפשר לקוות: פי שניים יותר טוב ממה שאפשר לצפות.

אמר לי מישהו, אגב, שז'לגיריס בסך הכל רצו לשחזר ימיהם כקדם. אחרי שנהנו במשך הרוב תקופתו שם ממיסטר קוטה שנדד בהמשך עד הפועל ירושלים, לקחו עכשיו את מר-קוטה. נו, סתם הגיג שכזה. ובאמת שזה לא שלי. אל תהיו אכזריים בתגובות.

כך או אחרת, אחרת או כך, נצפה לבואם של שועי עולם דוגמת לואיס בולוק, צ'ארלס סמית', פליפה רייס, אקסל הארוול, מרקוס בראון, דחוואן קולינס, מרקו פופוביץ', מארק ג'קסון, לין גריר, קינטל וודס, ארווידאס מצ'יאוסקאס ויאניס בורוסיס האהוד עלי אישית, לנוקיה ההיכל.

שליימ'ה היה ודאי מסכם את זה בשלוש מלים:

הליגה מתחילה, הליגה.

וכמובן שלא נלבין פניו ברבים ולא נכחיש זאת.