המין האנושי, מהיותו אנושי, אוהב לקטלג, להכתיר, לדרג, למספר ולהעמיד בפסגה או בתחתית. כל מהות ספר השיאים של גינס בנויה על הזה. אמנם כבר הרבה שנים לא קניתי את הספר, שמתעדכן ומתחדש תדירות, אבל גם לי היה אחד כזה פעם ואני יוצא מהנחה סבירה שגם לכם. אנשים פשוט אוהבים לקרוא ולשמוע על מי שעשה הכי הרבה, הכי מהר, הכי לאט, הכי פחות, הכי והכי והכי כל דבר. ובטח אוהבים לדעת על הראשון שעשה את זה.

מה אני יודע: הראשון שאכל 5,000 סופגניות ברצף מבלי להקיא, למשל. או הראשון שתפס דלגית והרביץ יותר מחמש עשרה אלף קפיצות מבלי להיפסל. ובטח, גם האדם הראשון שנחת על הירח.

אז אני אומר לכם, שארז מרקוביץ' יכול להיות הקפטן הג'ינג'י הראשון שמניף את גביע המדינה בישראל. ממש ככה, מה שאתם שומעים.

לא שזה חשוב ולא שזה היסטרי, לא שזה יירשם איפשהו במקומות שאינם כדורסלע, אבל אני יכול להבטיח לכם משהו אחד: עוד לא היה כדבר הזה. וכדבר הזה – עוד לא היה.

ובאמת, כשבאים לבחון את המשחק בין מכבי ת"א לבין הפועל ירושלים בגמר גביע המדינה, מה כבר אפשר לחדש? על טרנס מוריס שעבר מכאן לשם, ועל ארנולד, ששון, פיליקס ושמיר שעברו משם לכאן כבר דיברנו וכתבנו ואפילו סדרתי להם אייטם ב'שיר אחד ליום'.

על דרור חג'ג' וכמה שהוא חשוב לירושלים בתצורתה הנוכחית ובכלל, כבר דיברנו. על ראמל קארי שמודה לאל הטוב אחרי כל קליעה דיברנו גם. מאמננו הלאומי מוזכר כאן בכל אייטם שלישי או רביעי. אוקיי, אולי חמישי. אייטמונים על הלפרין נטחנו כאן דק-דק

על מרקוס פייזר סוס יאור, על הצרות של ליאור אליהו, על גארסיה המאיים לרשת את דריק שארפ, על חפירותיו של באטיסטה, על פציעותיו של וויצ'יץ' – על מה לא. על הכל דיברנו. גם לטימי באוורס הוקדש פה אייטמון, שניים, שלושה. אם לא יותר. ופניני, בטח. גם פניני. רואה החשבון דן שמיר קיבל פה נהר של אייטמונים.

אבל קפטן ג'ינג'י שמניף גביע עוד לא היה לנו. על זה עוד לא דיברנו.

בשליפה, הנה תקציר האירועים עד עכשיו: אף אחד מהקפטנים של מכבי ת"א לא היה ג'ינג'י. לא אברהם שניאור, לא רלף קליין או לו סילבר, נדב הנפלד, ג'ים בוטרייט, גור שלף, מיקי ברקוביץ', טל ברודי או דריק שארפ. ולא, מוטי ארואסטי לא היה קפטן. הוא גם לא ממש ג'ינג'י בעיניי, אבל כך או אחרת, אחרת או כך – הוא מחוץ לעסק הזה.

מבחינת מידע מצטבר, חסרים פה כמה קפטנים. יש פה איזה בור של עשר שנים או משהו כזה לגבי זהות הקפטנים בחלק משנות השישים והשבעים. אבל אחרי התייעצויות עם אורן דניאלי ועם סר ש. הרמלין אפשר לקחת את הסיכון ולפיו אפילו במהלך החור השחור הזה מבחינת זמנים, לא היה ולו קפטן כתום אחד במכבי ת"א שהניף את גביע המדינה.

מחוץ למכבי ת"א היו שמעל'ה אמסלם, בארי שיפמן, ברד ליף, מאירק'ה טפ-הירו ומי היה הקפטן של הרצליה, בחיי שאני לא זוכר כרגע. ג'ינג'י הוא לא היה. ונשאלת השאלה מה קורה לגבי שחקנים מהפועל ת"א בשנות השישים, כי היו להפועל כמה זכיות בתקופה ההיא. מי היה הקפטן של הפועל ת"א ב-62' וב-69', זאת לא נדע. צבי לובצקי? אם כן, ג'ינג'י הוא לא היה. חיים חזן ז"ל? רמי גוט? ג'ינג'ים הם לא היו הם.

כמובן שכל הקטע הזה, שיהפוך את ארז מרקוביץ' ליחיד במינו, יכול לצאת לפועל רק אם הפועל ירושלים תבוא לשחק אותה הערב כמו גדולה. בסופו של עניין, ולפחות על הנייר, הסיכוי הגדול יותר הוא ששום דבר לא ישתנה וגם הלילה לא יהיה קפטן ג'ינג'י שהניף את הגביע במדינת ישראל בחמישים ומשהו שנות כדורסל בארץ.

על פניו, בקריירה של מרקוביץ' אני לא רואה שום דבר שהפך אותו להיות ראשון במשהו. היו שחקנים ג'ינג'יים לפניו, היו שחקנים ששברו את אף פעמיים-שלוש תוך שנה, היו שחקנים שדיבורם עמום משהו, היו שחקנים שמחטיאים עונשין באופן קיצוני כמותו.

אחרי כל כך הרבה שנים בכדורסל ובגיל 30 פלוס-מינוס, לא הגיע הזמן שיהיה לו ייחוד כלשהו? משהו שייכנס להיסטוריה של הכדורסל שלנו? הקפטן הג'ינג'י הראשון שהניף, נשמע כמו אחלה טייטל ולא רק זה: אם זה יקרה, יש גם סיכוי גדול שיעברו עוד הרבה מאוד שנים עד שמישהו ישתווה אליו במדינת כהי-השיער שלנו.

נאחל לו, למה לא.

רגע. אוי ואבוי, אוי ואבוי. כל התיאוריה הזו עומדת לקרוס בשנייה.

מי היה הקפטן של הפועל ת"א בניצחון על הפועל ר"ג בגמר של 1984?

מייק לארגי במקרה? אני זוכר שהוא היה הקפטן הזר הראשון של קבוצה ישראלית, והגיע לארץ באותה עונה (1983/84). קשה לי להאמין שנתנו לו את התפקיד כבר בעונה הראשונה שלו. שיחקו שם לבאן מרסר, דני ברכה, וילי סימס, פיני חוזז. אולי ברכה היה הקפטן?

כך או אחרת, אחרת או כך, אם לארגי - ג'ינג'י אמיתי - הניף את הגביע ב-1984 הלך האייטמון הנאה והלכה גם הייחודיות של מרקוביץ'.

לא שירושלים כבר ניצחה, כן?