פעם בכמה שנים הם מצליחים. פעם-ב הסיר מתמלא ומשיח שקר כזה או אחר שוב מחליט שהוא מעל הכל ומבריח אותי. ולא, אני לא אפסיק לראות משחקים בימי חמישי. אבל יכול להיות ששוב, כמו מדי כמה שנים, לא יהיה לי ממש אכפת מי מנצח, ואם יהיה איזה סרט נחמד בערוץ החיות, וואלה, לא נפסול.
כי במקום להיות ספורטאי, או ליתר דיוק סתם בן אדם, לעמוד ולמחוא כפיים ,כולל לחברים שלך לקבוצה רק לפני חצי שנה, כולל ההוא שגנב בפעם הקודמת את המשחק לצד שלך, במקום לעמוד ולהוריד דמעה הכי לא צינית שבעולם, כשיואב גליצנשטיין מניף ביד אחת את הגביע, במקום לעמוד כמו אדם גאה, ללמוד להפנים ולקחת את זה הלאה, למשחקים בליגה האמיתית שלך - נגד ריאל וז'לגיריס ואולימפיאקוס, אתה בוחר שלא. כי אתה מעל כל הדבר הזה שקרוי ספורט והגינות ותרבות וכבוד הנשיא.
וזו לא הפעם הראשונה, כאמור. זה רק אנחנו, ששוב ושוב סולחים להם כי אנחנו מכורים לסם שלנו. גם כשיום זיכרון נופל על חצי גמר, גם כשמפסידים משחק בכוונה לציבונה וגם שם נכשלים, גם כששולחים את שארפ לקפוץ לכדור ביניים כי אתה כבר מוביל ב-20 הפרש, גם כשיורדים לשכיבות סמיכה בטיים אאוט, גם כשהמאמן שלך משחרר אמירות גזעניות, גם ששחקנים שאתמול היו מלכים מוכתרים נזרקים החוצה בבושת פנים, גם כשהורסים לילדים קריירות רק בשביל עוד גביע פלסטיק בארון.
אז אנחנו כועסים ומתלהמים קצת, אבל בקרוב נחזור, כי המוח כבר שטוף כהלכה ומתעקש. וגם אם אתה אדום שהרגע מוציא את עצמך מהעניין בהתנשאות, תחשוב שוב - הם הדביקו אותך.
גם דני קליין כבר מחרים מסיבות עיתונאים ויורד מהמגרש לפני השריקה, גם שחקני הפועל ת"א כבר הרימו חולצות אליפות פיקטיבית. אותו דבר שבא בדיוק מאותו מקום. אם אי אפשר לנצח אותם, תצטרף אליהם.
רק שכן, יש עוד איזה צמד חניני צדיקים, ושרון ששון (ושמחה!) ומרקוביץ' וארנולד שפוזל על העונשין, שפשוט באים לנצח משחקים, סתם ככה, בשביל הכיף שלהם.
אז כן, אני וכולם עוד נצפה בכם בימי חמישי, יתכן ועוד השנה, ואם תיקחו בטעות תואר אירופי (ולא תיקחו) גם נשמח ונתלהב. אבל אתם הפסדתם, כי התרגשות אדומה כזו לא תרגישו כנראה.
לא שם.
אינפנטיל מעבר לים
מר ד' סטרן היקר: בשם העם היושב בציון, בני עמך אם תזכור, אנו דורשים במפגיע להפסיק את הבדיחה הקרויה עוד 35 משחקים עד הפלייאוף, והיידה גוני בוא נתחיל. שאק נגד קובי, סלטיקס מול הפיסטונס, אורלנדו מול קליבלנד דאנקן , כריס פול, נוביצקי, יוטה, פורטלנד - היידה, היידה, היידה!
ועזוב כבר את השטויות של מזרח-מערב, בית פאסיפי, בית סיני. כולם נגד כולם, כמו שצריך, 12 מהמערב וארבע ורבע מהמזרח. אם אתה ממש מתעקש, תן לניקס כרטיס חינם קבוע. סתם שיהיה מצחיק.
ובעזרת השמש, לשנה הבאה, אליהו מחליף ראשון של סקולה, ומזרחי את פנאן מתחרפנים מקנאה ב-206. אמן.
כפיים לבורא עולם, מחר בבוקר נתעורר ליום חדש נפלא.
רן בורוכוב
קבוצות בספורט התחרותי בכלל ובכדורסל מקצועני בפרט, בנויות על הישגים שמתורגמים לכסף (ספונסרים ופרסומות), והפוך, כסף גדול שאמור להביא להישגים. מכאן האמביציה והשאיפה לניצחון כמעט בכל מחיר.
מכבי "עלית" ת"א היא מותג בינלאומי. די היה לראות את שמעון מזרחי יושב בשורה הראשונה בהגרלת השלב השני ביורוליג שנערכה בשבוע שעבר במדריד. איזה כבוד מקבל יו"ר מכבי ת"א באירופה. מכבי ת"א משחקת באופן קבוע עם קבוצות מה-
NBA ושמו הטוב של הארגון ידוע בעולם. שמעון מזרחי הוא חתן פרס ישראל, מכבי "עלית" ת"א זכתה באליפות המדינה 47 פעמים ובגביע 36 פעמים, ב-5 גביעי אירופה ופעם אחת בגביע הביניבשתי. במשך השנים היא נהנתה מתמיכה כספית בלעדית של הערוץ הראשון, שהיה הערוץ היחיד בטלוויזיה הישראלית. תמיכת מיליוני הדולרים של ערוץ 1 נמשכה עד לשנים האחרונות. מכבי, כמותג מוביל בספורט הישראלי, נהנתה לאורך השנים מחיבוק של הממסד, וכונתה על-ידי רבים "הקבוצה של המדינה". ראשי המדינה בתקופות השונות, נהגו לנכס לעצמם את הישגי הקבוצה. עד כאן על הישגים בספורט.
אבל מה קורה במועדון המפואר הזה, עטור התהילה והתארים, כשמנגד ניצב מועדון אחר שמנסה לערער על שליטתו המוחלטת בכדורסל הישראלי. בכל קבוצת ספורט מקצוענית ישנה אמביציה להשיג הישגים. אחת השאיפות של הפועל ירושלים היא, לנסות לדגדג את מכבי ת"א. בשנים האחרונות, הפועל ירושלים מצליחה לייצר תחרות למכבי.
קשה להגיד שבירושלים מסתפקים בתקציב צנוע, לפני מספר שנים היא העמידה תקציב של 6.5 מיליון דולר כדי להתמודד עם האלופה הנצחית. הפועל ירושלים היא מועדון מכובד עם הישגים יפים בשנים האחרונות. חוץ מ-4 גביעי המדינה, הירושלמים יכולים להתגאות גם בגביע יול"ב. טובי המאמנים עבדו בירושלים במשך השנים. אבל למרות השאיפה והרצון להדביק את מכבי ת"א, ירושלים עדיין לא באותו מעמד וייקח לה עוד שנים של מאבק ותארים כדי להשתוות למכבי, אם בכלל. חובבי ספורט אמיתיים, רואים בניסיונות של ירושלים להיצמד למכבי ולהוות אלטרנטיבה בכדורסל הישראלי דבר חיובי ויפה.
אצלנו, בשונה ממקומות אחרים בעולם, "אסור" לייצר תחרות למכבי ת"א. כאן בה לידי ביטוי אובדן הפרופורציות שבו חזינו ביום חמישי. השתוללות חסרת מעצורים של צביקה שרף (המאמן הלאומי) על יו"ר איגוד השופטים, נטישת טקס חלוקת הגביע לפני סיומו וביזיון מעמד נשיא המדינה והתקפה שלוחת רסן של ראשי המועדון בנוסח: "כל העולם נגדנו".
מה בסך הכל קרה?
טובי המומחים לא מצליחים להסביר בצורה הגיונית ושקולה, כיצד אלופה גאה שנמצאת במומנטום מטורף של ניצחונות רצופים בארץ ובאירופה מאבדת 22 הפרש ברבע השלישי במשחק "ביתי", שבמקרה היה גם גמר גביע המדינה. ההפסד הזה היה צורב במיוחד עבור מכבי. הוא בא במפתיע בהתחשב במהלכי המשחק ודווקא מול היריבה הקשה מירושלים, הוא התרחש במאני טיים לעיני 11,000 צופים בהיכל "נוקיה" ועוד עשרות אלפי צופי הטלוויזיה. אבל בעיקר הוא היה קשה, כי הוא לא נלקח כאפשרות שעלולה להתרחש.
עד עכשיו לא ניתן להסביר מה בדיוק קרה שם, אבל לכל חובבי הספורט כדאי לנצור את תגובתו של דן שמיר מאמן ירושלים. הוא אמר בפשטות ובקור רוח: "זה כל היופי במשחק הזה" והוסיף, "דברים כאלה קורים לפעמים". מילים פשוטות וחכמות שמכניסות את כל העסק הזה לפרופורציות הנכונות.
שחקני וראשי מכבי ת"א בעלי כל-כך הרבה תארים, התנהגו בצורה לא מכובדת בלשון המעטה ביום חמישי
ואיבדו את הפרופורציות. חבל שמועדון כזה עם אלפי אוהדים, לא מסוגל להבליג על הפסד ספורטיבי במשחק כדורסל. במקום שיעודדו את התופעה שלפיה קבוצות רוצות להתמודד מולם ולנצח אותם, עובדה שאמורה לגרום להם לרצות להיות טובים יותר, הם נכנסים לפאניקה כאילו כולם רוצים בכישלונם.
ותראו מה שקרה באירופה בשבוע האחרון: סיינה שהפסידה העונה פעמיים בלבד בליגה עפה מהגביע ברבע הגמר. צסק"א, מהקבוצות החזקות באירופה, הובסה בידי חימקי ב-18 הפרש בגמר הרוסי. ריאל וברצלונה עפו בספרד. אפס פילזן הפסידה בחצי גמר הגביע הטורקי לקבוצה מהמקום ה-13 בליגה. אף אחת משלוש הראשונות בצרפת לא הגיעה לגמר הגביע.
מועדונים מפוארים, בעלי שם בארצותיהם ובאירופה, מקבלים הפסדים כחלק מהמשחק. זה הרי רק ספורט.
צור לביא
