כל מה שקורא כאן בכדורסלע-האתר יודע, שמאמננו הגולה, הלוא הוא דייויד בלאט, מקבל כבוד רב בחלק גדול מהזמן. בשאר הזמן, הוא מקבל רק כבוד שגם זה בסדר. יש הרבה מאמני כדורסל שהיו שמחים עם התייחסות מכובדת, ולא משנה אם מועטה או רבה.

אחרי התבוסה הביתית בשבת של קבוצתו הקודמת, בנטון טרוויזו, ב-25 הפרש למילאנו, עלו בי כמה מחשבות. הנה הן, ולא בטוח שלפי סדר (מה גם שזה לגמרי לא חשוב):

אוקטאי מחמוטי, המאמן הנוכחי, שהייתי בטוח באיזשהו שלב שהנה הוא בא ומסדר הכל ומרים את טרוויזו בחזרה לגבהים הראויים לה, לא הצליח.

מפה לשם, טרוויזו שוב עמוק למטה. התוצאה הממוצעת של הקבוצה הזו העונה (עוד לפני בואו של מחמוטי, והחל מימי אלסנדרו רמאלי שפוטר) היא 76.7-77. רק שלוש עשיריות נקודה לטובת הקבוצה הזו, שפעם היה כמעט בלתי אפשרי לנצח אותה באולם הביתי שלה. המאזן הביתי עומד על 7 ניצחונות מול 5 הפסדים

אחר כך חשבתי על מילאנו. המנוולים האלה, יש להם הרבה פוטנציאל ברמת הליגה האיטלקית. אחרי שהתנקו לגמרי מענייני היורוליג והם משחקים רק פעם בשבוע, הם מנצחים בזמן האחרון בטירוף. אמנם הובסו כמו האפסים והנקניקים שהם נגד סיינה בשבוע שעבר ועוד במשחק ביתי, אבל מעבר לזה, בשלושה האחרונים נתנו בראש לכל מי שבא וכל מי שהציץ. פוטנציאל יש שם.

בהמשך הגעתי גם למריו אוסטין, שיום אחד קולע 20 ומשחק אחריו מסיים עם 4, כמו הפעם. לאורך כל העונה הזו אנחנו שומרים וקוראים סיפורים על כך ש'ביג תחת' אוסטין לא מרוצה שם, ולא בא לו, ושהוא הציע את עצמו להפועל ירושלים באמצעות מקורבים כאלה ואחרים. כנראה שהוא לא לגמרי מתאמץ, או שאולי אין לו חשק וכוח להתמיד. אולי מחמוטי קשה מדי איתו?

ניחוש: מחמוטי דווקא יישאר שם בעונה הבאה ויזרוק את כולם לפייייי קיבינימט, אוסטין לא בתוכניות.

ואז עלתה מחשבה נוספת. מאמננו הגולה, שעשה נסים ונפלאות עם טרוויזו בימים ההם בזמן הזה ולקח אותה לאליפות ולגביע, כן? האם הוא מנחוס, מאמננו? האם הוא בונה לעצמו בשנותיו באירופה, חלילה וחס, תדמית של אחד שכל דבר שהוא נוגע בו מתרסק או מתפרק אחרי עזיבתו?

הנה, את סנט פטרסבורג שאיתה זכה ביורופליג ב-2005 הוא עזב לטובת טרוויזו, והקבוצה הזו נעלמה לגמרי. התפרקה או משהו, אולי משחקת בליגה ג' של רוסיה, מה אני יודע.

וטרוויזו? שנתיים טובות נגמרו וכולם נפוצו לכל עבר. כל אותם מרכיבים שעשו את השנתיים הטובות שלו כבר לא שם. לא שישקאוסקאס, לא ניקולאס, לא טרל לידיי, לא מרקוס גורי או ניקוס זיסיס, לא פרסטון שאמפרט וגם לא ספנסר נלסון. בטח שכחתי עוד אחד או שניים. ומעל כל אלה, עזב מאמננו. האיש שהראה את הדרך. וטרוויזו, מה עליה? 14 הפסדי ליגה מתוך 24 מחזורים, זה מה שאיתה. סוג של חורבן.

נכון שהוא עזב בעקבות הברדק ההוא עם אראזם לורבק בגביע האיטלקי, ואחר כך גם אובדן המקום ביורוליג וההסתפקות ביול"ב קאפ שעבור מועדון מצליח כמו טרוויזו לאורך שנים, הוא לא יותר מאשר סוג של נחמה בלתי מספקת.

אבל השורה התחתונה היא אותה שורה תחתונה: מאמננו עזב, העסק עבר טלטול גדול. גדול מדי.

אפס פילזן, התחנה הנוכחית של מאמננו הגולה שנמצא בעונתו הרביעית ברציפות כמאמן ראשי באירופה, תמיד עשתה רושם של מועדון חזק ויציב. אבל מה יהיה ביום דין, כשבלאט יחליט לעזוב, האם גם שם תירשם התרסקות?

מחשבות לא פשוטות, יש לומר. כרגע, אפילו שישנם מקרים תקדימיים כאמור וכמוכח, אין לדעת. אבל כרגיל, אתם כבר יודעים מהו משפט המחץ המסיים: אם נחיה עד אז, גם נראה.

ובינתיים, היידה פילזן, היידה, היידה, היידה, אל שלב ההצלבה (לא שיש יותר מדי סיכוי לקבוצה הזו ללכת מאוד רחוק ביורוליג, אבל נניח שכן. על אלוזיות לא משלמים).