ריחו של קיץ פגש בי פתאום לקראת סוף פברואר. לליגת חרטאבונה נותרו אמנם 13 מחזורים עד לפיינל פור, ביורוליג נשארו עוד כמה וכמה משחקים חשובים וגם ה-NBA עוד תושיב אותנו בלילות, אבל הפועל ירושלים הודחה מגביע יול"ב. וזה אומר שימי שלישי בערב התפנו. אפשר לשוב להליכה בפארק בערבים בראש שקט. שלישי חוזר להיות יום מת. להגיד לכם שאני שמח שירושלים עפה? לא, אני לא. לומר לך שאני מבסוט שערבי שלישי הפכו לנטולי כדורסל? ודאי שכן. אמנם סתירה, אבל כזו שאפשר לחיות איתה בשלום.

הלאה.

בערב הגיעה הידיעה לפיה יאו מינג נפצע וסיים את העונה. עד מתי, עד מתי? כל עונה הוא נפצע. ולא סתם פציעות אלא כאלה שגומרות עונה. ואם לא הוא, אז מגריידי. אמנם יוסטון הגיבה לבשורה הרעה כמו גדולה ותקעה לוושינגטון 25 הפרש, אבל די ברור שזה לא יימשך לאורך זמן. תכל'ס, אני חושש מאוד לגורל הכתבה ההיא על הרוקטס בבלייזר. לא מספיק שנפלתי שם לפני שנה עם התחזית על דאלאס שתזכה באליפות, אפילו לעבור סיבוב אחד בפלייאוף עם יוסטון אני לא מסוגל?

ועוד.

יש כמה קבוצות לא רעות בכלל בגביע יול"ב: דינמו מוסקבה, חימקי, חובנטוד בדאלונה, הכוכב האדום בלגרד, קאזאן, ג'ירונה וגם בשיקטאש. אחת מהן תזכה בתואר, כנראה. בסיטואציה מסוימת, גמר בין חובנטוד בדאלונה, מחזיקת הגביע הספרדי לבין חימקי, מחזיקת הגביע הרוסי, מתאים לאללה שמש גמר קלאסי של גביע יול"ב. בפועל, הוא מתרחש כבר בשמינית הגמר. נמתין לסדרת הבית-חוץ הזו בדריכות. שתי קבוצות שיכולות לשים בכיס הקטן הרבה קבוצות יורוליג. הרבה מאוד.

ויש עוד.

ברכות למר פט ריילי על הניצחון הביתי על סקרמנטו, אחרי 11 הפסדים רצופים ועם המאזן הכי גרוע ב-NBA. אין לי מושג איך מרגיש מאמן שפעם זכה באליפויות בזו אחר זו, והיום מפסידים משחקים בזה אחר זה. כשיפרוש, ריילי יוכל לפחות להישען לאחור ולומר שהיה באמת, אבל באמת, בכל הסרטים האפשריים שהמשחק הזה יכול להציע.

וגם: פפאדופולוס ישחק מחר, זועק העיתון של המדינה הבוקר. נו, זה רק אומר שריאל מדריד יפסידו למכבי ת"א.

ואף זאת יש לומר: מריו 'ביג תחת' אוסטין ובנטון טרוויזו הודחו אתמול מיול"ב בידי הכוכב האדום. קבוצות שאהבו מה שראו ממנו בשנתיים שלו בהפועל ירושלים מוזמנות להתחיל ולהתכונן ולבדוק עלויות. בעונה הבאה הוא לא יהיה שם גם אם יתהפך העולם. הולכת להיות מהפכה בקבוצתנו האהודה לשעבר.

וקצת טניס. ניצלתי אתמול את משמרת אחר הצהריים שלי על תומרינגו סטאר כדי לראות ביורוספורט את סאניה מירזה ההודית נגד ורה דושבינה מרוסיה בטורניר דובאי. רינגו אמנם הפריע פה ושם ודרש תשומת לב, אבל לא הצליח למנוע מהמסר לעבור הלאה. מה אני אגיד לכם, עולם שלם נסתר מעינינו ומה לנו ולו.

יושבים להם אלפי הודים ביציעי אבו דאבי בשעת ערב של יום חול רגיל לגמרי, ודוחפים את מירזה לניצחון. לידם ובתוכם כל מיני אנשים מלוכסני עיניים, שאין סיכוי לשייך אותם על פי לאום ולצאת צודקים בכל המקרים. מלוכסנים כלפי מעלה, כלפי מטה, ימינה-שמאלה, כהים, בהירים. לא הקהל שרגילים לראות בווימבלדון או באוסטרליה הפתוחה וכאלה.

אסיה, רבותי וגבירותיי (כן, אני יודע שגם אתן כאן לפעמים). אסיה ממש כאן, קרוב, ואנחנו מתכחשים לה השכם וערב בטענה כי אירופיים נאורים אנחנו, או לפחות אחיהם של האמריקאים. עולם שלם מתנהל לו בחוץ עת מכה סאניה מירזה עוד כדור ועוד כדור לצהלת אלפי ההודים ביציעים. ואנחנו, מנין באנו ולאן נלך זאת לעולם לא נדע. עם קצת טוויסט בעלילה, היינו יושבים עכשיו בחסות הבריטים ובנימין זאב הרצל באוגנדה, ומשחקים נגד קמרון וצ'ארלס מינלנד הרוקח, או טאנג'י אווג'ובי וניגריה באליפות אפריקה.

שלומות ונצורות בשלב זה.