באמצע השבוע נרגעתי: החששות הכבדים נמוגו והספקות האחרונים הוסרו. הדרבי הגדול יתקיים כמתוכנן. לא, לא מדובר על הדרבי של בולוניה, גם לא בדאלאס נגד סן אנטוניו או באולימפיאקוס נגד פנאתינייקוס. הדרבי של השנה, בה"א הידיעה, צפוי להיות זה של שנגחאי, והוא יתקיים באוגוסט דווקא בבייג'ין.

הבסיס לעובדה המשמחת הזו היא ההודעה על כך שיאו מינג יחלים בזמן מפציעתו ויעמוד לרשות נבחרת סין במשחקים האולימפיים. יאו נכנע אמנם לנאחס שהטיל עליו יו"ר הדירקטוריון במסגרת פינת "רואים עולם", ויחמיץ את שאר עונת ה-NBA, אולם בבייג'ין הוא ישוב ויעמוד על רגליו כקדם, מה שיאפשר לו לא רק להיאבק בכל מיני לברון ג'יימסים, אנדריי קירילנקואים ופאו גאסולים, אלא גם, ואולי בעיקר, להתייצב במועד להתמודדות המכרעת נגד ליו שיאנג.

יש כמה וכמה סיבות בגינן אני אוהב את ליו שיאנג (ואני באמת מקווה שאני מבטא נכון את שמו, שבאנגלית נכתב Liu Xiang אבל לכו תדעו). ראשית, אנחנו חולקים את אותו תאריך לידה, וזו כבר נקודה חשובה מאוד לזכותו. שנית, אחרי כדורסל ושחייה אני מאוד אוהב אתלטיקה קלה, וזה פשוט תענוג לראות כיצד האיש שולט ללא עוררין באחת הריצות הקשות ביותר שבנמצא: 110 מטר משוכות. אתלט ענק, שיאן העולם, אלוף העולם, אלוף אולימפי, וכמובן - אלילם של מיליארד ומשהו סינים, שידחפו אותו בטירוף לזהב גם בבייג'ין.

יאו מינג, שכמו שיאנג נולד וגדל בשנגחאי, הוא הספורטאי היחיד המשתווה לו בפופולריות בקרב בני עמו. לא בדקתי עד הסוף, אבל אין ספק שבשש השנים האחרונות זכו ה-NBA בכלל ויוסטון רוקטס בפרט בהמוני אוהדים חדשים בסין, שבנוסף לעניין שהם מגלים במשחקים עצמם גם מוציאים סכומי עתק על מרצ'נדייזינג, וזה כמובן פרט שדייויד סטרן וחבריו לא יכולים להתעלם ממנו. אותם מיליארד ומשהו סינים אמורים באוגוסט לדחוף בטירוף גם את נבחרת הכדורסל הלאומית שלהם, בתקווה שתצליח להפתיע ולהגיע איכשהו לפודיום.

ואולי לא כל אותם מיליארד ומשהו סינים. על פניו וכלפי חוץ, בטוח שהסינים יעודדו נמרצות את כל נציגיהם באולימפיאדה, אבל יותר משמועה אחת מדברת על כך שמאחורי כל הצהרות התמיכה, הפרגון והסולידריות -
מתנהל בתוך המשלחת הסינית ובקרב אוהדיה מאבק לא קטן בין מינג לשיאנג על ראשות טבלת האהדה הציבורית, עד כדי כך שישנם אוהדים של זה או של האחר, שלא ממש יזילו דמעה אם רק אלילם יהיה זה שיביא לאומה הישג גדול, בעוד חברו יינגף אי שם לאורך הדרך.

אם הבנתי נכון, יאו הוא זה שזכה בכבוד להדליק את הלפיד האולימפי. אם הבנתי עוד יותר נכון, שיאנג לא ממש מת על הבחירה הזו. נקודת פתיחה מצוינת לחימום האווירה לקראת אוגוסט הרותח והמהביל.

רק שאלה אחת עדיין נותרה פתוחה: בעד מי אני בדרבי הזה. הרי לא ייתכן עימות ספורטיבי כלשהו, מולו אשב אדיש ולא אבחר מישהו לתמוך בו ולעודדו. במקרה הספציפי הזה - ישנה בעיה מסוימת בהכרעה בסוגיה הרת גורל זו. את שיאנג, כפי שכבר ציינתי, אני מסמפט ואף למעלה מזה. מצד שני, יאו הוא נציג הכדורסל, הענף הנעלה ביותר עלי אדמות. אכן דילמה.

מה עושים? לא ממש ברור. כמו שהדברים נראים כרגע, ננהג כמו רוב ועדות החקירה והבדיקה הממונות בארצנו, ונחליט שלא להחליט, לפחות עד טקס הפתיחה ב-8.8. כמו שאני מכיר את עצמי, רוב הסיכויים שהזוכה בין יאו וליו בקרב על אהדתי יהיה בכלל מייקל פלפס, אבל זה כבר באמת סיפור אחר.

וחוץ מזה

קראתי בעיתון של המדינה על יוזמה להקמתה מחדש של הפועל גבת/יגור, הפעם, ברוח הנעשה בשנה-שנתיים האחרונות, כקבוצה שבבעלות אוהדיה. כל היודע דבר ומוכן לעדכן היכן, מתי ואצל מי נרשמים - יבורך.

shaharhermelin@gmail.com