אני חושב שזה קרה כשנתקלתי במהלך שיטוט באתר ה-NBA בצילום של רוברט הורי האגדי, חתיאר מצוי שיהיה השנה בן 38 ועד עכשיו 2.3 נקודות מוריד 2.4 ריבאונדים למשחק בעונה הזו. פתאום חשבתי, שפעם שחקנים מסוגו היו שוטפים את אירופה בנוכחותם. מג'ורג' גרווין האגדי, דרך אדריאן דאנטלי, אלכס אינגליש, רג'י ת'יאוס, ריק מהורן ועד בוב מקאדו, בייבי גורילה, מייק מיצ'ל, פרוויס שורט, טום צ'יימברס, טרי טיגל, קלי טריפיוקה ואחרים.

בעצם, צריך אולי להבדיל בין הסקוררים הגדולים שהגיעו לאירופה, לבין שחקנים שזכו בהרבה תארים גם מבלי לקלוע המון נקודות. הורי הוא מהסוג השני, ולפעמים, גם בימי השיא שלו, עלו בי ספקות לגבי מידת התאמתו לסתם קבוצה אירופית כמו נאפולי, למשל, שמשחק בה היום בהצלחה רבה ג'ומיין ג'ונס – פחות או יותר הדבר החם האחרון שהגיע מה-NBA לאירופה נכון לעכשיו. טוב, הוא לא ממש זקן, אבל מגיע ישר מה-NBA ויש לו ניסיון עשיר, כמו שאומרים. גם לנו היה אחד כזה בעונה שעברה, פחות או יותר. לי ניילון קראו לו כאן ובעולם כולו.

ואני לוקח את העסק הזה עוד צעד אחד קדימה ומסתכל על כל הזרים שמגיעים לכאן לאורך העונה. כל מיני כאלה רוד גריזארד, אוריאן גרין, אלטון בראון, כריס מאסי, ג'אי לואיס, סטיב ברט ג'וניור ואחרים. לא מוריד מאף אחד מהם כשחקן, לא אמר שהם לא טובים מספיק לקבוצות שלהם. אבל איפה האלילים? מה קרה לזקנים בני ה-37 שעדיין יכולים להרביץ 18 נקודות בהליכה, ובמקום זה הם משחקים ב-NBA ומחממים את הספסל, נשרכים במטוסים ובשדות תעופה מצד לצד ולא מנסים לצאת קצת מהשיגרה?

15 עונות רצופות משחק רוברט הורי ב-NBA. אליל היה בעיניי. זריקות הניצחון, ראיית המשחק, ריבאונד חשוב פה ושם, קשיים לשמור בהגנה את כריס וובר בזמנו בלייקרס (סססססאמק הורי, הוא עשה לך בית ספר). וים אליפויות. כמה זה בפעם האחרונה שספרנו, 6?

מאוד חסר לי הקטע הזה של הריגוש. מגיע לכאן אוריאן גרין כזה, אוקיי, הכל טוב ויפה, אבל מה מרגש בו? מה מיוחד בו? ואני כותב את הדברים עוד לפני המשחק נגד גליל עליון. אולי הוא שחקן טוב, אבל כמה יותר יפה ויותר מרגש זה יכול היה להיות אם הפועל ירושלים היתה מביאה פתאום איזה רוברט הורי כזה, שמתברר פתאום שאוקיי, הוא אמנם לא צ'כי כמו קני וויליאמס, אבל בדיוק בשבוע הבא הוא מתחתן עם ישראלית יורדת אחרי גירושיו מפאטימה המוסלמית, ככה שאם יהיה כאן מספיק זמן הוא ישחק בעונה הבאה כישראלי, יא אולוהים.

הליגה מעניינת יותר העונה, זה נכון. ההפסדים של מכבי ת"א, ההתחזקות של בני השרון, הנוכחות של חולון בסביבה והתמיד-אפשרות שהפועל ירושלים יתעוררו ברגע הנכון בחסות רו"ח ד. שמיר, נותנת ממד חדש לליגה, עד כי אני שוקל לאחרונה לבטל את הכינוי 'ליגת חרטאבונה', שתפס כאן כל כך יפה.

אבל כל זה היה נחמד הרבה יותר, אם הורי היה נוחת בארץ, ואם לא הוא אז פי. ג'יי בראון, שפעם, בתחילת הקריירה שלו, נבחן בהפועל ירושלים ולא הוחתם. ויש עוד כל מיני זקנים כאלה, כולל זקנים-צעירים כמו אות'לה הרינגטון משארלוט שכבר לא ממש עושה הרבה, ואם אני אחפש טוב-טוב בטח אמצא עוד עשרה כאלה שמסתובבים ומצמיחים תחת במקום להרוויח ביורו למשך השנתיים האחרונות בקריירה שלהם, ללמוד קצת שפה זרה, לטעום מאכלים חדשים, להכיר אנשים מתרבויות שונות.

לא יודע, נראה לי יותר מעניין מאשר עוד משחק נגד דנבר ועוד לילה בשדה התעופה של פורטלנד בפעם ה-464 או 523.