כבוד היונה ההנפלדית, המכונה גם פשוט וסתם ככה נדב הנפלד, התארח לראיון טלפוני אצל ניו-הייבן.קום, לקראת הגעתו למשחק הצדקה השנתי על שם המאמן ג'ים קלהון, שיתקיים בקונטיקט ב-12 באוגוסט. גם דורון שפר יהיה שם (לשם הוא יגיע בוודאות אפילו שמדובר בדורון שפר). צפויים להגיע גם ריי אלן וקארן באטלר, שניים משחקני ה-NBA הטובים ביותר שיצאו מהמכללה בכל הזמנים.

קודם כל, הוא פותח בהתייחסות למלחמה בלבנון: "המצב לא קל. במשך שנים ישראל לא היתה בתוך לבנון וחיזבאללה עוררו פרובוקציות והתקיפו ללא כל סיבה. אני חושב שכולם מבינים את זה עכשיו. אנחנו צריכים לגמור עם זה אחת ולתמיד. כולם בישראל עומדים מאחורי ההחלטה לחסל את העניין ולשנות את המצב. ולא רק זה, אני חושב שכל אחד בעולם הדמוקרטי מבין את הסיטואציה ועומד מאחורי הפעולות של ישראל", דברי היונה.

הנפלד מארח בימים אלה בביתו בתל-אביב את סנדרה שפירא ובנה, בעוד אביהו, הבעל, נותר בגליל העליון. משפחת שפירא היתה בית ראשון להנפלד כששיחק בהפועל גליל עליון לפני כמעט 20 שנים, והפכה לקרובה אליו במיוחד עד היום.

כבוד היונה שיחק רק עונה אחת בקונטיקט ועזר לה להגיע אל בין שמונה האחרונות במכללות ב-1990. מאז הוא מצא חברים שנותרו כאלה עד היום והזיכרונות לא מרפים. ולמה שאני אדבר? שידבר היונה, הוא יודע לעשות את זה טוב למרות שבמשך שנים על גבי שנים היה אחד מסרבני הראיונות הגדולים ביותר בכדורסל הישראלי. אז שקט, יונה מדבר עכשיו.

"אני לא עומד להיות בכושר שיא לקראת המשחק ב-12 באוגוסט, אבל העיקר שאנחנו משחקים והעיקר שאנחנו שומרים על קשר במשך כל כך הרבה שנים. כל משפחת קונטיקט, הדרך שבה המקום הזה מנוהל – פשוט חשוב לנו להיות יחד. זכיתי ב-11 אליפויות עם מכבי ת"א, ולמעט הזכייה באליפות הסופרו-ליג ב-2001 אני יכול לומר שהזיכרונות הטובים ביותר שלי באים מהעונה היחידה בה שיחקתי בקונטיקט. למרות כל השנים שעברו הזיכרונות אינם עוזבים. הם נשארים כל הזמן".

הנה הוא כאן בצילום, במדי הסלטיקס, במחנה הקיץ שלהם לאחר תקופת קונטיקט וכשהוא כבר, למעשה, שחקן מכבי ת"א שלוקח לעצמו את הצ'אנס ומנסה קצת NBA. מוקף בשני עיתונאים אמריקאים, יושב לו היונה הצעיר. כן, ככה בדיוק הם נראים, העיתונאים האמריקאיים. לוקחים את החיים בסבבה עם המכנסיים הקצרים והשביל בצד.

שוב לענייננו. הנפלד זוכר את האימון הראשון שלו. את הדרך לאלאסקה מיד לאחר סיום המחויבויות שלו לנבחרת ישראל. את המשחק הראשון שלו, ניצחון על סט. ג'ונס 58-72 ב-27 בינואר 1990. את ניצחון החוץ על ג'ורג'טאון. היו לו 12 נקודות ו-5.9 ריבאונדים בממוצע, וגם 120 חטיפות בסך הכל, החוטף הטוב בכל המכללות באותו זמן. קונטיקט הגיעה לטורניר הארצי בפעם הראשונה מאז 1979 במאזן 6-31.

"הזיכרונות חרותים אצלי. הם פה, איתי, לנצח. אני זוכר כל כך הרבה מהלכים, כל כך הרבה רגעים מסוימים מכל כך הרבה משחקים", אומר כבודו, שאגב, בן 38 כבר, הסוסון הזה, ועדיין רווק, אם כבר נותנים ברכילות.

ויותר מהכל, הוא זוכר את אותו הפסד בנקודה לדיוק של כריסטיאן לייטנר, שסיים את העונה עבור קונטיקט, סיים את קריירת המכללות של הנפלד והשאיר הרבה אוהדים ומעריצים אישיים שלו מאוכזבים מאוד. וכאן הוא חוזר לשאלה שתלווה אותו עד סוף ימיו, כנראה, לפחות מצידם של הכותבים. האם היה צריך להמשיך ולשחק במכללה ולנסות לממש את פוטנציאל ה-NBA שלו.

היונה, כידוע, בחר לשוב לארץ. "אני מניח שאם הייתי נשאר העונות הבאות היו לא פחות מספקות ומרגשות, אבל בגיל 22 הייתי מבוגר משאר השחקנים וניסיון החיים שלו היה אחר. כשאני מביט לאחור על הקריירה שלי, אני חושב שמבחינה הגיונית וטכנית עשיתי את הצעד הנכון", טוענת היונה ההנפלדית ופורשת כנפיה במרץ לצדדים, כדי לגרש מעליה את טענות המתנגדים. "אבל בליבי, אני יודע שהייתי יכול להישאר בקונטיקט גם לתמיד. אני אוהב מאוד את ישראל, אבל אוהב מאוד גם את האנשים בקונטיקט. אני מרגיש כל כך בר מזל על שהייתי חלק מאותה עונה, ועל שעברתי את כל מה שעברתי".