יומיים לחוצים משהו הסתיימו ואפשר לצעוד קדימה עם שלל עניינים כאלה ואחרים, או כמו שנהוג לומר כאן כהנה וכשמה, שהצטברו על שולחן הנשיאות העגול והכבד שבמרכז החדר.

עניין ראשון, בית הלחמי בחמישיות. שמעתי, הקשבתי, ראיתי, יפה. על אף כל מה שאמר שם בזכות המועדון והניהול וכו', אני הולך ומשתכנע שבית הלחמי לא ימשיך בנהריה בעונה הבאה גם אם הקבוצה תעלה לפיינל פור. לא מסתדר לי הסיפור שם. וברגע שעלו הקשיים האישיים (המשפחה נותרה מאחור במרכז, בית הלחמי לן את חלק מלילותיו בנהריה) – נראה לי שבסופו של דבר, העסק יוכרע לטובת סיום הקשר. ולא משנה כרגע מאיזה צד זה יבוא, המאמן או ההנהלה.

ויש לי מאמן להמליץ עליו לנהריה לעונה הבאה. חי נפשי שיש לי.

הוא נשכח ונזנח משהו, נעלם אל תוך הערפל. ארז אדלשטיין, זוכרים דבר כזה?

לא עבד לאורך כל העונה שעברה אחרי סיום הקטע בהפועל ירושלים. בתחילת העונה הזו קרא אותו אליו רבי פנחס הגרשוני והציע לו ג'וב קוסם: לשמוע מקרוב איך אומרים סססססססאמק ביוונית. ולא באולפן ללימוד השפה, אלא על ידי אלפי יוונים זועמים בו-זמנית. ג'וב חלומות הינו, תודו.

בתכל'ס, היתה פה הזדמנות לפרוץ. אני לא אומר שאדלשטיין לא יכול לחתום בעונה הבאה בקבוצה אירופית חביבה כמאמן ראשי, אבל בטוח שפיטורין באמצע עונה לא משפרים את סיכוייו.

ואני אומר, הנה פיתרון נהדר לכולם: ארז יחזור לאמן בארץ, בקבוצה שמחפשת נואשות זריקת מרץ מסוג כזה או אחר. הוא נח מספיק, הכדורסל הישראלי ואוהדיו ישמחו לראות אותו מתמקם בשנתיים הבאות בעירוני נהריה. תקופה שאחריה אף אחד כבר לא יוכל לומר, שהכל נוח מדי ורגוע מדי בנהריה. עם אדלשטיין באזור, איך יהיה נוח ורגוע? יהיה קשה ומלחיץ, אבל יהיה טוב.

ואני אומר יותר מזה: עכשיו, עכשיו לסגור חוזה. בית הלחמי מסיים את החוזה שלו בתום העונה, וזה יהיה לגמרי בסדר אם השידוך יתפוגג לו באופן טבעי בתום התקופה ומבלי מרירות. תוך חודש אף אחד לא יזכור מי-מה-מו. בכל זאת, נהריה, אתם יודעים. הקבוצה והמאמן ייפרדו בחברות וברוח טובה, וארבעה חודשים בתוך העונה איזה עיתונאי יצליח לחלץ טיפת ביקורת מאחד הצדדים על צד השני, רק כדי להזכיר לנו שפעם היה מין קשר כזה: נהריה ובית הלחמי, בית הלחמי ונהריה.

לסגור עניין עכשיו, ולו בתקיעת כף ג'נטלמנית, לפני שאדלשטיין מתחיל לחשוב יותר מדי בכיוון של קריירה עצמאית באירופה.

מה עוד רציתי לומר בזמן הזה?

שקיבלתי צילום נאה כרפאל ויוצא דופן של שניים מקשישי הליגה הלאומית. אבי בומנדיל טרח וצילם שניים משועי הליגה, סטנלי שן זהב ברנדי ודיימון פטרסון. השניים נעתרו בקלות. ככה זה, יו נואו, עד שמגיע מישהו לראות את המשחקים ומכוון מצלמה – יגידו לו לא? שהרי ימי הזוהר שלהם חלפו כבר מזמן ושניהם ביחד מגיעים ל-80 שנים משותפות כמעט.

אלילים, אין מלה אחרת.

נאה כרפאל, בומנדיל, ורוב תודות לך על המחשבה וההשקעה בטיפוחו של כדורסלע-האתר.

באותו עניין נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שכל הקלעים המובילים של כל אחת מקבוצות הליגה הלאומית במחזור האחרון היו זרים. ובכל קבוצה, כידוע, משחק רק זר אחד. מה זה החרטא הזה? אם הכל ידוע מראש והזר הוא הכתובת לרוב המסירות והמוציא לפועל של רוב הזריקות, מה לגבי קצת התכוננות, נניח, מצד המאמנים? איך יכול להיות שרק זרים הם טופ-סקוררים, איפה הישראלים ומה זה אומר על הליגה שזקן בן 40, על אף שאליל הינו, קולע 30 נקודות למשחק?

לא ממש מבין את הליגה הזו. ואת הליגה הזו אני לא ממש מבין.

והנה, מפה לשם ובעודי מחרטט, כבר הגעתי ל-530 מלה, מה שמזכיר לי שעוד לא נגעתי בנושא חשוב לא פחות שלשמו התכנסתי. הלוואי שהייתי זוכר מהו, אגב.

אהה, והערה לעיתון של המדינה ולנאה כרפאל החתום על הידיעה: ברצלונה לא ניצחה אתמול את גראן קנאריה כמו שמופיע אצלכם היום, אלא את גרנאדה, אוקיי? סתם שתדעו. לא יזיק, גם אם לתקן כבר אי-אפשר.

וכאן תוכלו לראות, גם אם באיחור ניכר בשל צוק העיתים, את תוכנית סיכום המחזור האחרון מהאולפן של ONE.