עכשיו אתם תקשיבו לי טוב, כן? רלף קליין, מלה אחת רעה אני לא אגיד עליו. ועליו – מלה אחת רעה לא אגיד. אבל תמיד יש אבל בפעם הראשונה. ולא שאמרתי מלה רעה, כן?

והפעם, במסגרת אייטמוני ביקורת העיתונות ההולכים ומתרבים לאחרונה כאן (ממש לא באשמתי, הטעויות והפאשלות פשוט באות אלי מעצמן: מה, אני ביקשתי שיניחו לי את ישראל היום ליד הדלת?), ראיתי צורך להתייחס לטורו של רלף האליל מהיום, אחד באפריל.

מתיחה זו בטח לא, אגב.

קראתי את הטור של רלף ב'ישראל היום', עיתון השוכב על מפתן דלתי ממש מדי בוקר, ועל כך תבוא עליו, על מייסדיו ומפיציו הברכה. זה אמנם עדיין לא מנע ממני לבטל את המנוי השנתי לעיתון של המדינה, אבל מי יודע – אולי עם הזמן גם זה יקרה (אם כי אתקשה, אני מודה, להעביר את ימיי בלי קטעים נאים כרפאל לרוב).

ולעניינו הספציפי.

את רלף אני מכיר הרבה שנים. מת עליו. באמת מעריך אותו. חושב שהוא גדול-גדול. על הקטע שלו עם סניליות צוחקים כבר עשרים שנה בערך, והוא ממשיך וחי את הכדורסל, זוכר לא פעם פרטים מעניינים ממשחקים שכבר נראה היה ששכח מזמן. ברם אולם ואף על פי כן, לניקולה הוא ממשיך לקרוא וויצ'ק ואת שמו של רו"ח ד. שמיר הוא נוטה לשכוח לעיתים מזומנות, כמו עוד כל מיני פרטים כאלה ואחרים. בואו נגיד ככה: כוחו לא בזיכרונו האבסולוטי לפרטי טריוויה.

בקיצור, קראתי את הטור שלו ומה אני אגיד לכם: מדובר בהטעיית הציבור. באלף אחוז. ולא נאה שכך ייעשה לרלף האליל.

אסביר, אפרט ואנמק. נהוג שכותבי טורים רבים, ודאי אלה שאינם עיתונאים במקצועם, מכתיבים את הטור שלהם טלפונית. כלומר, מצלצל מישהו לרלף קליין ממערכת ישראל היום, מדובב אותו קצת, שואל שאלות ומחבר את התשובות, מסגנן קצת והיידה, הנה יש לנו טור. אוקיי, ויש מצב שרלף גם מגיע מוכן איכשהו ושופך כמה פסקאות בעצמו.

ובכל זאת, איכשהו, אופתע עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ אם יתברר שרלף יושב ומקליד ומעביר מיילים, אחרי ששוטט ארוכות באתר היורוליג ובשאר אתרים כאלה ואחרים כדי לדלות חומר על ברצלונה. קשה לי להאמין שזה מה שרלף עושה. רוב הסיכויים שהוא מכתיב למישהו, וספק רב אם הוא ממש יושב לכתוב לעצמו טיוטות, אפילו על הנייר.

אבל מילא, לא זה הסיפור. אפשר ורצוי לסגנן, אפשר לטפל בטקסט אם הוא ממש בינוני, ובטח אצל מי שאינם מקצוענים בתחום, כאמור. אבל מכאן ועד כדי שינויים ותוספות טוטאליים המרחק אמור להיות רב מאוד. ואיך היה אומר על זה אביב לביא? 'נדמה לי, שלא כך נעשה במקרה הזה'.

קודם כל, אני מתנצל מראש אם הדברים שאני מעלה כאן לא נכונים, אין לי כל דרך להוכיח את מה שאני אומר, אבל בואו ונבחן יחד את הטקסט, אוקיי? ואם אני טועה, שלוחה בזו התנצלותי בפני הכותב והמערכת וגם בפני ידידי אלי סהר, עורך מדור הספורט בעיתון.

ומעבר לזה, היה ואין אמת בדבריי, אני מתחייב לפרוש לפינת הלשכה הנשיאותית ולרדת ל-50 פוש-אפס בו- במקום כעונש חינוכי. צלמי הפפראצי מוזמנים לקומה ה-12 איפשהו ברמת גן העיר כדי לתעד את החרפה.

היידה, הנה ארבע דוגמאות מתוך טורו של רולף דה וולף:

1. "בסדרת ההצלבה נגד פזארו לפני שלוש שנים, מכבי ת"א סגרה את הסיפור עם ארבע שלשות של שאראס ברבע הראשון".

2. "לאקוביץ' עוד בנובו מסטו ניצח את ריאל מדריד עם שבע שלשות".

3. "פפה סאנצ'ז העלה את מלאגה לפיינל פור בשלשה".

4. "אני זוכר רק שני מקרים בעשור האחרון שבהם המשחק הראשון לא הכריע. פעם אחת בשנת 2000, כשמכבי ת"א הפסידה לפאף בולוניה וניצחה פעמיים לאחר מכן; ולפני שנתיים, כשטאו ויטוריה ניצחה את המשחק השלישי באתונה כדי לקבל בראש מפארקר וגרשון בפראג".

רבותי וגבירותיי (כן, אני יודע שגם אתן כאן לפעמים): אם רלף זכר את כל הדברים האלה לבד, כולל את שם הספונסר של בולוניה בשנת 2000, את מספר השלשות של שאראס ברבע הראשון נגד פזארו ואת זה שלאקוביץ' קלע שבע שלשות עם נובו מסטו לפני המון זמן, מה אני אגיד לכם: אליל הינו. והינו אליל.

יורשה לי להעביר חשד קל, כי פריק המידע ובעל הזיכרון המדהים המתכנה בארץ ובעולם כולו אלי סהר, הוא זה שהינדס את הדברים והאריך ושיפצר. כנראה שהטור היה פשוט, איך לומר, קצת קצר ודלוח מדי, ואז נמצא מי שיהפוך אותו לראוי.

תובנה כלשהי מהסיפור? ודאי, הנה היא. אם אתם מחזיקים את רלף, תנו לרלף לכתוב את מה שהוא באמת יודע, לכו איתו עד הסוף עם האותנטיות, האינסטינקטים, התחושות, הניסיון העצום שלו וטביעת העין, אם עדיין נותרה לו. כי מרלף אנחנו לא צריכים לשמוע פרטים סטטיסטיים. אם רלף הוא לא רלף אלא מין שעטנז טקסט שאינו מייצג אותו, אולי אין טעם להחזיק אותו בכוח רק כדי להפוך את הטורים שלו למלאכותיים-משהו. ואם הוא לא מסוגל לחבר טור מלא ושלם, אז בטח שאין טעם.

כך או אחרת, אחרת או כך, נקווה למשחק טוב של וויצ'ק הערב, אה?

והיידה רלף קליין, היידה, היידה, היידה!