התחלתי לעבוד כעיתונאי בספטמבר 1989, זמן קצר מאוד אחרי השחרור מהצבא. את החשבון כמה בדיוק זה יוצא תעשו לבד. לא צריך לחשב בן כמה אני: כדורסלע-האתר מלא בימים האחרונים במספר העגול והמרתיע בכבודו ובעצמו: 40 שנה.

ולכל אורך הזמן, בי נשבעתי, מעולם לא נתקלתי בטקסט כדורסל כל כך קצר שיש בו כל כך הרבה טעויות עובדתיות. אשבע בכל היקר עלי אדמות שלא קרה לי כדבר הזה, וכדבר הזה לא קרה לי.

עד ליום שישי האחרון. המשפחה הנשיאותית יצאה לבית מלון לציין את חגיגות ה-40 בצנעה, בפרטיות, רחוק מרחשי העם הסואנים אשר נתיניו איחלו ובירכו את הנשיא האהוב, כך מסתבר, בכל הזדמנות. רגע לפני טריקת הדלת בלשכה הנשיאותית וההתכנסות בוולבו השחורה והמבהיקה לקראת הנסיעה צפונה, שאלתי את רעיית הנשיא: "מה את אומרת, לקחת עיתון או לא לקחת?".

ובעוד היא מתלבטת ובודקת אם נותרה לה ולו אצבע אחת פנויה מתוך העשר הגוררות תיקים ושקיות למיניהם, לקחתי החלטה בעצמי שהרי נשיא אני. ואם לא אוכל לקבל החלטות פעוטות מסוג זה, כיצד אוכל לשמש דוגמה לעם?

"ניקח", זרקתי, וארזתי את העיתון של המדינה בין כתף ימין ללחי ימין, תוך שהוא מוחזק היטב בתמיכה יציבה של הצוואר, שהרי ידיי מלאות באריזות כבדות שהכינה הרעייה. "לא ברור אם שרב או סגריר בחוץ" טענה,
מצטדקת, למראה הנשיא הנאנק תחת העול והכובד הרב.

השיקול המכריע בעד נשיאת העיתון של המדינה למרחק כ-80 קילומטרים מהבית היה אחד ויחיד. בכל זאת, זה היה יום אחרי הניצחון של מכבי ת"א על ברצלונה וחשתי צורך עז שלא לפספס את דברי האורים והתומים של העיתון במשך עשרות רבות של שנים. אתם כבר יודעים למי אני מתכוון.

כשהגענו לבית המלון נזרק העיתון על שידה בחדר, ונשכח כמת מלב. רק בשעת ערב מאוחרת, אחרי שהחבר'ה הסכימו לעצום עין ובהם גם תומרינגו סטאר הריחני, נזכרתי פתאום שאיפשהו זרוק פה עיתון. גיששתי באפלה, מצאתי את העמודים הגדולים, המתפרקים והלא נוחים של יום שישי ואחרי מלחמות מלאות עצבים הוא התקפל למידות הנכונות ולעמודים הנכונים.

יאללה, מה חדש בספורט, מה חדש?

ידיעה בתחתית אחד העמודים מצד ימין גרמה לי לקימוט המצח, אחרי שראיתי כותרת שבה מופיעות המלים 'בלאט: סיינה ברמה של צסק"א' ובכותרת המשנה: 'המאמן המפוטר של אפס פילזן ניצח את יריבת מכבי ת"א בפיינל פור בשלב הטופ 16'.

כבקיא באירועי ליגת חרטאבונה האירופית מיד היה ברור לי שיש פה טעות. פילזן ניצחה את סיינה? מתי? איך זה שלא ידעתי? יכול להיות שאני טועה ולא זוכר נכון? רחוק מאוד מהמחשב הנשיאותי הייתי, מבלי יכולת לברר את הדברים, ברם אולם ואף על פי כן סמכתי על זכרוני ההולך ונחלש מיום ליום. סיינה ניצחה פעמיים את פילזן, נו, אני זוכר את זה בוודאות. החלטתי לצלול בדעה צלולה אל הטקסט עצמו, כשאני מצפה לרע מכל.

על החתום היה נאה כרפאל. אוקיי, אמרתי לעצמי, בואו ונראה מה יש לו לחדש לאומה בדבר סיינה.

דומה שמאז בריאת העולם, פחות או יותר, לא נברא טקסט שהוא חושך על פני תהום כמו שהיה הטקסט המסוים הזה, מבלי שאיש טורח לתקן ולבדוק. פשוט לקחו את דבריו של האורים והתומים כמובנים מאליהם.

קבלו ישר לפרצוף מתוך הטקסט עצמו:

1. "הוא (בלאט) ניצח בבית 76:79" – טעות. בלאט ופילזן הפסידו לסיינה בתוצאה הזו.

2. "זה היה ההפסד היחיד של האיטלקים בשלב הזה (טופ 16)". טעות, גם כי הם לא הפסידו לפילזן, וגם כי היו להם שני הפסדים בטופ 16.

3. "סיינה ניצחה ארבעה משחקים נוספים בטופ 16, פעמיים את פנתינאייקוס ופעמיים את פרטיזן בלגרד". טעות, היא לא ניצחה ארבעה משחקים נוספים, אלא ארבעה משחקים בסך הכל. והמאזן שלה נגד היוונים היה 1:1, בדיוק כמו המאזן עם הסרבים.

4. "בשלב הראשון גברה סיינה בחוץ על צסק"א 70:74". טעות, היא הפסידה לה בתוצאה הזו.

5. "ופעמיים את טאו ויטוריה". טעות, המאזן של סיינה נגד טאו ויטוריה היה 1:1.

6. "סיינה מובילה את הליגה האיטלקית במאזן 2:27". טעות, נכון להופעת הידיעה המאזן היה כבר 2:28, ללמד שהידיעה הוכנה מראש ואף אחד לא טרח להעביר עליה מבט אחרון לפני השיגור לדפוס.

7. "בעונת 2001/02 היא זכתה בגביע קוראץ'". טעות, היא זכתה בגביע ספורטה עם פטאר נאומוסקי המופתי, איך יכולת לשכוח זאת, נ. כרפאל? הרי באותה עונה סיינה עברה במפגש כפול בחצי הגמר את הפועל ירושלים עם מאירק'ה טפ-הירו רב החסד ודמיטריוס אלכסנדר הנשכח.

8. "שניים משחקני הקבוצה עברו בקבוצות בישראל: רימאס קאוקינאס בהפועל גליל עליון ובהפועל ירושלים, והקטור רומרו בהפועל חיפה וברמת השרון". טעות, קאוקינאס לא שיחק בירושלים. רומרו שיחק בקבוצה המאוחדת של הפועל חיפה/רמת השרון ולא בשתי קבוצות שונות כמו שזה נשמע. אוקיי, בעצם היתה לו קדנציה שנייה וקצרה כשרמת השרון כבר הסתובבה בלי חיפה על החולצה. נניח, טוב. אוקיי, למרות שברור לי שלא לזה התכוון המשורר כרפאל נ.

וכל זה בידיעה של משהו כמו 200 מלה. רבותי וגבירותיי (אני יודע שגם אתן כאן לפעמים): אני מרים ידיים. אם ידיעה כזו יכולה להתפרסם בעיתון יום שישי בעיתון הכי גדול במדינה ביי פאר, אני פורש לדוג דגי צעצוע באגם הדמיוני פה מתחת לבית.

אין לי מלים ומלים אין לי.

חוץ אולי מחבל על הזמן.

שלומות ונצורות ולהתראות בזמנים טובים יותר.