עכשיו הכל מובן והכל ברור. על אף שכלפי חוץ זה מצטייר כאילו בין דן שמיר לזיו ארז יש אחווה וידידות של פעם בחיים, שחקני הפועל ירושלים התקשו להסתדר עם המצב כל עוד שניהם עמדו יחד על הקווים. בעיה קשה של תיאום עמדות והגדרות הפריעה לכל הנוכחים ומנעה מהקבוצה להצליח על המגרש.

בעוד שמיר פנה אל שרון ששון (ושמחה!) בכינוי שאסו במהלך פסקי זמן וגם באימונים, זיו ארז קורא לו שרוני. בעוד שמיר נהג לפנות אל דרור חג'ג' בכינוי חאג'י, אצל זיו ארז הוא בכלל דרורי. ומה עם אוריאן גרין, הלוא או OG בפי שמיר? זאת נמנע מאיתנו לדעת עם שחרורו בטרם עת של הגארד בעל הבעת הדג הנחנק מחוץ למים. למצער, לא נדע לעולם איך היה מכנה אותו המאמן החדש. אולי אור יאני (בנו של אלי, חלוץ העבר של הפועל כפר סבא?)

ארז הציג את הגישה החברית. מחמאות עפו שם חופשי, בפסקי הזמן. הוקרת תודה לטימי באוורס בזמן משחק וגם אחריו. כל אחד אצלו הוא ענק, פסל החירות ממש. כוכבים אחד-אחד עם חוזים של תשעה מיליון דולר לעונה בדטרויט פיסטונס או בלייקרס. כמעט-כמעט יחס של הערצה מצד המאמן לשחקנים שלו.

לא פלא שמיד בתום המשחק חיבקו אותו השחקנים חיבוקים אמיצים. רואה החשבון ד. שמיר היה צריך לזכות בגביע המדינה כדי לקבל חיבוקים כאלה. כך נדמה, בכל אופן.

אין לתמוה עוד סביב השאלה איך בדיוק יצא לארז שם של חביב השחקנים. השאלה היא אם גם לאחר חודשיים יחד, נניח, טקטיקת ה"אתה תביא לי ארבעה ריבאונד והיי, גם אתה תביא, ואנחנו מנצחים את זה", יכולה לחבר בין מאמן לשחקנים. האמת? אם מיקי דורסמן יכול לנהל את משחקי הפועל חולון בעשר שניות במקום בשישים בכל טיימאאוט, יש מצב שגם הליטופים לדרורי ושרוני יכולים לשרוד את העונה הזו בהצלחה.

הלאה.

מצא חן בעיניי טימי באוורס. בכלל, אני מאוד מעריך את השחקן הזה, שנחשב בעיניי עדיין כאחת המציאות הגדולות של הכדורסל הישראלי בשנים האחרונות למרות התקופה הלא טובה שעבר בחלקים מהעונה הזו. אמנם קצת גדול עליו לקבל החלטות כמו רכז לאורך זמן, אבל ניתור-מעלית כמו שלו אין הרבה. אני גם מאוד מאמין בו (וסליחה מראש שאני מדבר קצת כמו שוטה הנבואה), בכל מה שקשור בקליעה לשלוש, קו העונשין, עזרה בריבאונד ולפעמים, כשהוא נזכר שצריך, אז גם בצד ההגנתי. טימי באוורס הוא שחקן, אני אומר לכם ולוקח על זה אחריות. חוץ מזה, הוא נראה מאושש ואופטימי, באוורס.

יכול להיות שהוא היה מראשי השחקנים שנשבר להם הזובון מפסקי הזמן הטכניים מדי של רו"ח שמיר, שבמהלכם הפגיז אותם המאמן ב"א-רייט?", כדי לוודא אם הם עוקבים אחר דבריו ומקשיבים לו בכלל. אם האלטרנטיבה היא זיו ארז, שבטיימאאוט מלטף את האגו, מחבק ואומר לך שאתה גדול והוא סומך עליך ואוהב אותך, ברור מי בוחרים.
אין כאן שאלה בכלל.

אגזים אולי וארחיק לכת, אם אומר שבאוורס אכן בחר בסופו של דבר. ובקצהו של סוף הדבר הזה הגיעה התפטרותו של ד. שמיר.

אבל מעבר לזה, באוורס שיחק אותה דווקא מחוץ למגרש. בראיון סיכום עם מאיה רונן, שדרת הקווים העלוקתית והמצוינת שלא מרפה לעולם, האיש ענה מה שענה ובלי למצמץ השתמש פעמיים במלה man. מדהים, האיש כל כך מרוכז בהשגת המטרה עכשיו עבור זיו ארז, אלילו, שגם בחורה הוא לא מסוגל לזהות ממטר. ועוד יוקדת ומלאת אנרגיות כמו מאיה רונן, הלו.

יחד עם ההצהרה של מיקי דורסמן אחרי הניצחון של חולון על רמת גן ("אני מאוהב בשחקנים שלי"), מישהו כאן צריך לבדוק מה קרה לאגדות הדיסטאנס שבין מאמנים לשחקנים והאם קונספציית הרס"ר המפורסמת בכיכובו של מאמננו הלאומי קרסה בזאת.

ומכאן לאבחנות נוספות.

בתסרוקת החדשה שלו רוד גריזארד נראה בדיוק כמו דידיה דרוגבה. חוץ מזה, הוא עומד על 2 מ-12 לשלוש בשלושה המשחקים האחרונים, לעומת 12 מ-24 בתקופה שקדמה להם, ויושב על ממוצע של 6 נקודות בשלושה האחרונים לעומת 12 קודם לכן. חלק מהותי מההסבר לשלושת ההפסדים האחרונים של בני השרון. והנה הוא בתסרוקת הקודמת.

מאירק'ה טפ-הירו התכחש במלחה לכינויו, הגיבור הקשוח, ואיפשר לפציעה להשתלט עליו. בחו"כ.

ג'ייסון ויליאמס שחקן-שחקן הינו. הייתי מתחיל איתו הרבה קבוצות שהייתי בונה. אבל אופס, אני לא מתכנן לבנות אף אחת בזמן הקרוב.

וזיו ארז הציג רווח נאה כרפאל בין שיניו הקדמיות והוא מתחרה ראוי מאוד בג'ייסון ויליאמס, כמו גם בעומאר סניד, על תואר כרמית גיא של הכדורסל הישראלי. יכול להיות שנבחר אחד מהם כתת-תחרות של חביב נולד בסוף העונה.

אהה, וראיתי אתמול גם את משחק מספר שלוש בגמר הנשים. לשאלתכם, אין שינוי בדיעותיי שרק הפכו מוצקות יותר. ממש ככה: שיקי פלאח ואלי רבי הם עדיין אותו אדם.

שלומות ונצורות בשלב זה.