הפועל חולון מזכירה לי העונה את אליצור נתניה המיתולוגית (הגלובטרוטרס כפי שכונו אז), עם 4 שחורים בחמישייה ומורן רוט על תקן דני ברכה. אליצור נתניה של ניל גילמן עלתה לליגה הראשונה ב-1985 וכבר בעונה הראשונה בליגה הבכירה הגיעה לגמר הפלייאוף ונתנה פייט למכבי תל אביב.

ומי אימן אז את מכבי ת"א? מאמננו הלאומי.

את נתניה אימן אז יוסי הררי. אמרו אז על הררי שהוא לא מבין אנגלית, ושלמעשה ווילי סימס מנהל את המשחק. אמרו שהוא לא מפריע לחבר'ה לשחק, ושבטיים-אאוט הוא נותן לשחקניו בעיקר לנוח 50 שניות ואז ב-10 שניות שנותרו, שמים ידיים וצועקים "אלי-צור". מזכיר מישהו? יכול להיות שזאת הדרך לאמן את החבר'ה האלה, שהמשחק של אחד על אחד לא זר להם כלל.

יש עוד עניין שהדורסמן עלה עליו, והמאמנים/מנהלים האחרים לא. הוא לקח את החוק הרוסי מהכיוון האחר שלו. החוק אומר שני ישראלים על המגרש בכל זמן נתון, אבל הוא לא אומר שאי-אפשר להחזיק המון זרים רעבים על הספסל. בצורה הזאת ניתן להחזיק למעשה 2 סגלים של זרים בקבוצה, ורק חולון יכולה להעלות את טוני ווישהאם 5 דקות לסיום, טרי ורענן, שידפוק שתי צ'אקות נאות כרפאל ויכריע את מכבי ת"א.

עוד ערך מוסף שיש לדורסמן הוא ווטסון הישראלי, שלמעשה מאפשר לו דקות רבות עם 4 זרים על המגרש כשווטסון הוא מין זר-ישראלי משלים ולא כוכב כמו ג'יימי ארנולד בהפועל ירושלים, ויוצר בעיה אמיתית לשאר קבוצות הליגה.

עם כל הכבוד לעומרי כספי, הוא לא מסוגל כיום לשמור אף אחד מאלה: סימונס, טאקר, ווטסון, קמבל, ווישהאם ובטח לא על אלטון בראון. בכוונה ציינתי את כספי, מפני שהרכב הפורוורדים של חולון יוצר בעיה לכל הליגה. המאמן היריב צריך להעמיד הרכב מספיק גבוה שיוכל להתמודד עם ריבאונד ההתקפה הקטלני של חולון, ובו זמנית להקפיד על החוק הרוסי.

לעיתים הדורסמן מסדר למאמנים היריבים את המצ'-אפ ומשחק עם רוט ויזרעאלי. אבל הוא יכול גם לשחק עם חמישייה שמאליק דיקסון וסימונס בקו האחורי, ועמית תמיר, ווטסון וטאקר גבוהים. זה הרכב שעומד בתנאי החוק הרוסי, שקשה לשמור עליו אזורית ולך תתאים מצ'-אפ לחמישייה כזו.

שימו לב שבמצב כזה יש לו על הספסל את בראון, ווישהאם וקמבל, שחקנים מובילים בכל קבוצה אחרת בליגת קזינו. עד כאן המחמאות לחולון ולמאמנה ומכאן בחזרה להשוואה לאליצור נתניה של שנות השמונים, שהתבססה על יכולת אישית של נברסון, סימס, ובתוספת מטרייה אווירית של ג'יימי הול וטרי פייר. את הלהקה ניהל בהצלחה דני ברכה, שהיה רכז מנוסה עם יד טובה לשלוש וחוש נדיר ללכת עם האיש החם ולתת לו את הכדורים. המשחק החופשי של נתניה, עם בידודים של אחד על אחד ופיקנ'רול גרמו לקבוצות היריבות צרות. נתניה שיחקה לעיתים עם קרל נברסון בעמדת הרכז, ועם ברכה בעמדת הקלע.

נקודה משותפת נוספת היא הבעלים. גם בחולון, כמו בנתניה, הבעלים/מאמן מיקי דורסמן מחזיק את העסק כמעט לבד. הוא צריך ללמוד מהמקרה של ניל גילמן באליצור נתניה שהחזיק את הקבוצה לבדו, והעסק התפרק אחרי ארבע עונות.

יש משהו מרענן במשחק הלא מכופתר של חולון העונה. היא קבוצה לא צפויה ולמרות הכל מנצחת די בעקביות. יש מצב שתקרית החזיז במלחה העבירה את הקבוצה גיבוש לא מתוכנן שממנו אפשר או להתפרק ולוותר על הכל, או להתגבש ולהגיד: "עברנו את זה, כלום לא יכול עלינו".

כמו שנראה כרגע, חולוניה בחרה באופציה השנייה. עכשיו דורסמן צריך לדאוג שהחבורה שלו לא תיכנס לאופוריה. והכי חשוב: כולם צריכים לזכור שצריך עוד לנצח את מכבי במשחק הקובע בנוקיה-ההיכל.

ההערכה המפתיעה שלי: דורסמן מפסיד לאפי על הכיפ-כיפי בחצי הגמר, ולא פוגש את צביקה בכלל.

אם נחיה גם נראה.